יום שני, 12 באוקטובר 2015

על בלוגרים ויח"צנים, ועל זכרונות משבועות אופנה קודמים

נובמבר 2012 אני לפני שלוש וחצי שנים בשבוע האופנה בתחנה
את TWO SISTERS התחלתי לכתוב לפני כמעט ארבע שנים, במרץ 2012.
כמו כל דבר שאני עושה, התמסרתי טוטאלית, כתבתי בתשוקה ובהתלהבות כאילו חיי תלויים בכל מילה או משפט שהודפס בו. קראתי מגזינים ובלוגים בשקיקה, נהניתי מכל רגע, נהניתי מהיצירה שלי, וזה אכן נראה טוב, והתחיל טוב.
ואז אחרי חצי שנה שאני כותבת התקיים שבוע האופנה, זה היה עוד לפני שהוא הפך לגינדי תל אביב, ההוא בתחנה, ואני זוכרת שלא הוזמנתי לאירוע הפתיחה ונורא נעלבתי, כי אצלי כל דבר אישי וכל דבר ישר ללב, וחוץ מזה הבלוג שלי מקורי ואיכותי, ואני ממש יודעת להתבטא, אבל אותי לא הזמינו, במקום זה, הזמינו אותי לאירוע צדדי של השקת משקפי שמש שלא קשור לכלום, ואיך לומר בעדינות... די השפילו אותי שם, ואז כתבתי את אחד הפוסטים הכי נצפים שעלו אי פעם בבלוג, ונכנסתי בדרכי שלי במארגנים. לשבוע האופנה הנוסף (כן, באותה שנה נערכו שניים, לכו תבינו) לעומת זאת, הוזמנתי, הגעתי, נהניתי, ואף זכיתי ללבוש את מיטב מחלצותיי (עדין מאוהבת באותה שמלת פאייטים ותסרוקת א-לה אלישיה קיז).
היום, אחרי שלוש שנים וחצי אני מסתכלת אחורה בחיוך ואפילו בגאווה, אני עומדת מאחורי כל מילה שכתבתי אז, אפילו שהיתי צריכה להבין, שבלוגרית צעירה, מוכשרת ככל שתהיה ובטח לא-מקושרת כמוני, לא יכולה לצפות שכולם יכירו אותה, ושבתוך חצי שנה גם יזמינו אותה לגאלה או אירוע הפתיחה של שבוע האופנה. לקח זמן עד שהגעתי למצב ש"סופרים אותי" וב"סופרים" אין הכוונה להזמנות לאירועים, הכוונה שמתייחסים ברצינות לכל בקשה שלי לשת"פ, ופונים אליי ליזום שת"פים איכותיים, הכוונה היא שבניתי לעצמי תדמית מבוססת אבל זה לקח כמה שנים טובות, תקופה, זה דרש תהליך ממני, כמו גם מעולם התקשורת שלא הכיר או שמע עליי קודם. 
אני מאוד מעריכה את הפושרים, אלו שלוחצים, מבקשים, עם זאת שמעתי שמועות רחוקות וסיפורי זוועות לא פעם על התככים בין בלוגרים, שמאוד שעשעו אותי יש לומר, ואני שמחה שמעולם לא היה לי חלק בכך. מעולם לא התדפקתי על דלתו של אף יחצ"ן, עבדתי, ועדיין עובדת קשה, מתוסכלת הרבה פעמים, מחוסר ההכרה וחוסר ההערכה המתלווים לכל עיסוק שבו אנו משקיעים את הנשמה, אבל יחד עם זאת משלימה עם זה ומבינה שאני כותבת מתוך תשוקה, מתוך אמת, וללא פשרות. כמו בכל דבר בחיים, גם בעיסוק שלנו, מעטים הם רגעי חסד, אותם רגעים של נחת ושל אושר צרוף, בין אם זו תגובה נעימה של קוראת או פנייה שאת מקבלת מעורכת מגזין גו סטייל שהתרשמה מהבלוג שלך ורוצה שתכתבי למגזין, וכן, גם כשמזמינים אותך לאירוע כזה או אחר, כשעובדים קשה יש תמורה, ואותם רגעים מעטים הם לפחות מאוד מאוד מתוקים.
עכשיו כששבוע האופנה גינדי תל אביב 2015 בפתח, ואחרי שהוזמנתי לשלל האירועים והתצוגות, וכשיש לי את הפריבילגיה להתלבט לאיזה תצוגה אלך ולאיזה לא, נזכרתי פתאום בשבוע האופנה ההוא, ואיך הרגשתי אז, וממש התחשק לי לשלוח לכל בלוגר או בלוגרית צעירה שמנסים להשיג כניסה לאירועים את הפוסט ההוא מלפני שלוש וחצי שנים.
אז לסיום, המסר הוא תהיו טובים, באמת טובים, זה הכי חשוב, כל השאר זה בונוס, והוא כבר יגיע.
שבועות אופנה, זכרונות, נשיקות,

הגר
אני בשבוע האופנה גינדי תל אביב דצמבר 2012

יום שלישי, 28 ביולי 2015

שמלת פסים


בשבוע שעבר היתי בסרט "AMY" ונשבר לי הלב, הבטחתי לא לכתוב על זה יותר, רק אבקש, לכו לראות את הסרט, הוא חשוב, לא רק למעריצים.
אני מתחילה לעבוד על יריד לייפסייל ענק לקראת החג במסגרת המגזין, מציגות נפלאות, מתחם קניות מקסים ובוטיקי בדיוק כמו שאני אוהבת. מתרגשת מאוד כי זה יריד בסדר גודל אחר, כ 20 מציגות, מכל התחומים. והולך להיות מושקע וכיפי.
השבוע לבשתי שמלת פסים מושלמת של טלי חברתי, את טלי לא ראיתי כבר 20 שנה, בעזרת הפייסבוק חזרנו שוב להיות בקשר וגיליתי שהיא יוצרת ומעצבת מדהימה, לא שהיה לי ספק... הזמנתי אותה מיד ליריד שלנו.
את השמלה הזו בחרתי עוד מהתמונות שהיא העלתה, ואיך שנפגשנו והיא פתחה את דלת הרכב, השמלה הציצה אליי, לקחתי מהר לפני שמישהי תקדים אותי, ומאז חורשת ונהנית, היא פשוט מושלמת, הבד, הגיזרה, מסוג השמלות ששוות כל שקל ששילמת עליהן, אני קוראת להן "שמלה לכל החיים".
אז אם בא לכן לפגוש את טלי והשמלות, אותי, ועוד ים של מציגות מוכשרות, עקבו אחרי המגזין בפייס או הירשמו לניוזלטרים השווים שלנו וקבלו את כל הפרטים ישירות למייל.
עדכונים בהמשך.

שמלות, ירידים, נשיקות,

הגר






מאיפה?
שמלה- טלי אשכנזי TAILOR by TALI ASHKENAZI
תיק: GOLF
משקפי שמש: CAROLINA LEMKE BERLIN
כובע וכפכפים: אוסף פרטי

יום שני, 29 ביוני 2015

התגעגעתי אז באתי

וואו.
שלושה חודשים שלא היתי כאן... כל כך הרבה עבר מאז.
המגזין מתקדם יפה, בקרוב תצטרף אליי שותפה וזה נראה מבטיח, נדמה שהצלחתי להגיע לייעוד שלי ולעשות מה שאני אוהבת באמת.האתגר הוא להתפרנס מזה, אז מכינים תכנית עיסקית שיווקית, והפעם אני עושה את זה לא רק מהבטן גם מהראש (ובשבילי זה ממש ממש קשה).
נכנסתי כדי להציץ באחד הפוסטים, ומוצאת את עצמי כותבת שוב. מתגעגעת, געגועים טובים.
הרבה עבר, תובלי שלי הבכור חגג בר מצווה, ירדני שלי הצעיר סיים את ביה"ס היסודי ועולה לחטיבה... בקרוב אקבל את התואר הראשון, 15 שנים של לימודים, מיליון הפסקות, התלבטויות, דברים טובים וגם קצת פחות, אבל עשיתי את זה, בגיל 37 עם ילד שחגג בר מצווה, בספטמבר הקרוב אהיה בעלת תואר, מלומדת רשמית.

געגועים, חוויות, נשיקות,

הגר

מוזמנות לפגוש אותי ב IMA HOT




יום שלישי, 10 במרץ 2015

IMA HOT




הסיפור הזה מתחיל לפני זמן רב, אני בת 6 בערך, בכיתה א', הוא מתחיל במחברת דפתר חומה עטופה בניילון ירוק אותה הגישה לי אימא יחד עם עיפרון וביקשה "תכתבי".
מאז אותו יום לא הפסקתי לכתוב, בטוב וברע, בימים יפים ובימים קצת פחות, כתבתי לבית הספר, לחברות, כתבתי למגירה, ובהמשך בבלוג האישי שלי, במגזינים המובילים, ולמקומונים קטנים. היום אחרי 30 שנים ואחרי לא מעט הרפתקאות ושוטטות במחוזות אחרים, אני חוזרת הביתה לסגור מעגל ומוציאה לאוויר העולם את מגזין הלייפסטייל שלי IMA HOT. המגזין הזה עבורי הוא חלום שמתגשם, חזרה לעצמי, לשורשיי, ולתשוקה הגדולה שלי- הכתיבה. למה IMA HOT? כי אימא זה הבסיס לכל יצירה, החל מכתיבה, עיצוב, ועד ילדים. האימהות בכל צורה שהיא לובשת, מעצבת את חיינו, האימא הביולוגית שלנו, האימא הרוחנית, אימא טבע, ההשראה והמוזה- האימא של כל בריאה. המגזין יושק רשמית בחודש הבא, אך אני מזמינה אתכם כבר מעכשיו במהלך הבנייה, להיכנס, להתרשם, ולהתרגש איתי יחד.

חלומות, הגשמה, נשיקות,

שלכן תמיד!!!

הגר





יום רביעי, 18 בפברואר 2015

כמו תינוק

אני כותבת את הפוסט הזה כדי לשמור ולשמר את הזמן הזה, את הרגע הזה, הספציפי, בו הגשמתי חלום.
זה עוד לא קרה לי, להקליד מילים ולבכות מהתרגשות. אני חושבת שהרגשתי כך כשילדתי את הנסיכים שלי. אז כן, מסתבר שחלומות מתגשמים.
אז למה הלכתי רחוק? איפה היתי? ואיך יצא שבדרך גם חשבתי שהגשמתי? אולי שכנעתי את עצמי שהגשמתי...? אבל הוא היה שם תמיד, ברקע, הלך, חזר, חפר, ולא הרפה, רצה רק לפרוץ אל אוויר העולם. אז הנה הגיע הזמן שלו, של החלום שלי, והוא כל כך נכון, וחדש, ומתוק, כמו הצחוק, כמו תינוק, בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה... והדרך, הטעויות, האכזבות, הניסיונות, הם חלק מהעניין, חלק בלתי נפרד, שהרי בלעדיהם הוא לא היה מתקיים.

בבקשה אל תפסיקו לחלום,

שלכן תמיד,

הגר







יום ראשון, 1 בפברואר 2015

אתגר יום א'


מאותגרת יום א'. יום ראשון הוא יום שאני לעולם לא אדע איך להתחיל והיכן ייגמר... אחרי שבת, שכולם בבית, כולם איתי, צחוק, שמחה, מנוחה, פתאום אני מוצאת את עצמי לבד, וזה גורם למעין תחושת ריקנות מדכאת ומייאשת. בשבת הזו טיילנו, בעודי בתוך הירוק יצא לי לחשוב המון (טוב זה קורה לא רק בירוק, זה קורה בכל צבע, תמיד אני בעודף-חשיבה). בעקבות תמונה של בחורה שירדה במשקל כ 40 קילו, בסגנון ה"לפני ואחרי" שפרסם אחד מהעיתונים בפייסבוק באותו בוקר שבת חשבתי על כל סיפורי ההצלחה האלו שמראים לנו, על כך שמהללים ומשבחים נשים על זה שהן יורדות במשקל (כן, גם גברים אך בעיקר נשים), הנושא הזה כל הזמן עולה וחוזר ולא מניח, דימוי הגוף הנשי. אני לא מבינה את התשבחות המוגזמות הללו, ואת ההתעסקות המוגזמת הזו, עם כל הכבוד, ובוודאי שאני בעד אורח חיים בריא ומאושר, אבל לא בכל מחיר. התשבחות המוגזמות לסיפורי ירידה במשקל, מעבירות בעיניי מסר בעייתי, הפרופורציות לא נכונות, לא יכול להיות שנשים לרוב תהיינה מוזכרות בהקשר של מראה, או בהקשר של משקל, נשים הם עולם ומלואו ממש לא רק מראה. אני למשל היתי רוצה לטפוח על השכם לנשים על דברים אחרים, לתת חיזוק חיובי לנשים שלמרות לידות, שינויים, מעברים והרבה לחץ נשארות נאמנות לעצמן ומקבלות את השינוי, חיות איתו ולא נגדו, מצליחות בתחומים רבים לא רק בקריירה אלא גם בתחום המשפחה, מגדלות משפחה למופת כן כן, זה ערך בעיניי וזו זכות לגדל ילדים ומשפחה, ובלי קשר למראה שלהן, נשים שלא משתגעות מכל טרנד חולף, נשים בנות 40 שנראות כמו בנות 40 באמת, ולא כמו ניסיון פאתטי להיראות בגיל הבנות שלהן, נשים שלא מנסות לתקן בצורה נואשת את הטבע, ותוחבות לגופן גומי או מיני חומרים פלסטיים אחרים כדי "להיראות טוב", נשים שלא מתעסקות כל היום במראן החיצוני, איפה הן הנשים האלו? וזה לא שאני נגד טיפוח, או חלילה נגד אופנה או השקעה במראה שלנו, בכל זאת בלוג אופנה אני כותבת, אבל אני בעד זה ממקום של לעשות טוב לעצמי, מה שמזיק לי וגורם לי להתענות ולסבול, לא עושה לי טוב, ואם זה לא עושה לי טוב, איך זה תורם למראה שלי? אני בעד אופנה, יופי, טיפוח ממקום של לעשות מה שטוב לי וממש לא מה שטוב לחברה, ממקום של להישאר נאמנה לעצמי, לאינדיבידואליות שלי. כמובן גם לי, כמו לכולנו יש המון מה לשפר בעניין, אבל אני משתדלת להיות מודעת לזה ופחות ליפול שם, להיות ערנית ולהתמודד. לו רק הינו מתעסקות ומשקיעות בפנימיות שלנו לצד ההתעסקות בחיצוניות, לאיזה גבהים ואיזה שיאים הינו מגיעות.
בקרוב אקדיש לכך פוסט אישי.
בינתיים 10 אימג'ים שיעזרו לנו לעבור את הראשון הראשון הזה...

ראשון, מחשבות, נשיקות,

הגר












ועוד קינוח קטן, אישה קטנה גדולה, לורד בעוד שיר מעולה. מתוך פסקול הסרט "משחקי הרעב"