יום חמישי, 19 באפריל 2012

לא רק אפר ואבק

לא רק אפר ואבק

כשהייתי ילדה חשבתי ששואה זה 6,000,000 יהודים שמתו במשרפות, היו לי סיוטים בלילה, סיוטים בשחור לבן, פחדתי מהיום הזה, מהסרטים, אפילו מהצפירה. וכן, גם אני כמו אפילו ילדיי היום, לא הבדלתי בין יום השואה לבין יום הזיכרון, בשניהם עומדים בצפירה, ובוכים, ויש מתים. כשבגרתי, המשיכו ללמד אותנו בדיוק באותו אופן, על משרפות וזוועות וגטו, ובהמשך תולדות עם ישראל ושואת יהודי אירופה, למדנו מושגים- אייזנצגרופן, יודנראט, החכמנו, אבל זה עדיין נשאר בגדר יום שואה אחד, זוועות שאסור לשכוח, ויהודים נרדפים בכל זמן ובכל מקום. לימדו אותנו שהשואה היא של יהודי אירופה, ואני זוכרת שהרגשתי קנאה, קנאה בחבריי שהם דור שלישי לניצולים, זו השואה שלהם, להם יש סיפורים עצובים וזיכרונות, ומרוב רצון להיות חלק מזה, נאחזתי בסיפור על אבא של אבא שלי שעם פלישת הגרמנים לטוניס, נלקח לעבוד במחנה העבודה (כן, הם הגיעו גם לשם). שנים עד שהבנתי שהשואה היא שואה אנושית, שהיא רלוונטית גם ליהודים כמוני ממוצא מזרחי, לערבים, לנוצרים ובעצם לאנושות כולה, שזה לא סיפור שמצטמצם לרדיפת יהודים, זה סיפור על כתם שדבק בחברה האנושית כולה ששגתה, וצריך לזכור ולא לשכוח את אותן שגיאות, אותן טעויות, אותן תפיסות קיצוניות שהובילו לאסון בסדר גודל כזה כדי שלא ישובו עוד לעולם.

לשם כך כנראה שצריך לשנות את השיטה, וללמד שואה אחרת. להפסיק להשטיח את הנושא ל"לזכור ולא לשכוח", אלא להדגיש ולחקור את ה"למה"- "למה אסור לשכוח"? השואה משמשת עד היום במערכת החינוך כמיתוס, מיתוס להנצחת השנאה כלפי יהודים, לטיפוח רגשות קורבנות ולאומיות. העצמת הקשר שבין השואה ובין קיומה וביטחונה של מדינת ישראל, היא הרי מעוותת מיסודה, הפחד המתמיד שיהרגו אותנו, יכלו אותנו וישמידו אותנו, קיים לכל אורך ההיסטוריה היהודית, והשואה רק מתווספת לעוד שלל מיתוסים וסיפורי גבורה יהודית. באותה מידה השתמשה הציונות בסיפורי התנ"ך ומלחמות ישראל המתוארות בה, בדימויים היסטוריים כמו מלחמות המכבים ביוונים, ובסיפור מצדה, ותמיד יש צורר, רק השם שלו מתחלף- זה פרעה ועמלק, והמן, וכך גם היטלר... בלעדיהם, כך האמינה הציונות, לא היה לנו קשר למדינה הזו, בה לא חיינו 2,000 שנה. אבל מה לעשות שהשואה היא לא רק מיתוס, סיפור על רדיפת יהודים, והיא גם לא רק "שואת יהודי אירופה" (זה שמו המדויק של הקורס האקדמאי) הגיע הזמן שמערכת החינוך תתעדכן, ותכיר בכך השואה היא נושא רחב ועמוק ומורכב בהרבה, השואה היא צלקת עמוקה שטרם הגלידה בתולדות האנושות כולה, ולא רק בתולדות העם היהודי. זה נושא בעל משמעויות רבות ומורכבות, וחבל שאנו מלמדים רק על פן אחד, פן הרדיפה, המוות.

המסר הכי חשוב בעיני בלימודי שואה בהקשר הרחב שלה, הוא חינוך לשוויון ולאנושיות, לאהבת אדם, לחינוך נגד גזענות, חינוך להקשבה. השואה מלמדת אותנו על קורות המין האנושי בכלל, על הלקח שיש להפיק מההיסטוריה, על השואה הגלובאלית, הכלל עולמית. הערכים החשובים העולים מן העבר כמו נשכחו, או הוצנעו, איפה החינוך להומניטאריות, לשלום? היכן הדגשת העובדה שגזענות היא שורש כל רע, שכוחניות יש להוקיע מכל וכול, שלמיליטאריזם ולמלחמה לעולם תהיינה השלכות שליליות? נדמה שעשינו את ההפך מהמתבקש, במקום להבין שדם מביא עוד דם, אנחנו מקדשים את הדם שנשפך, ומביאים עלינו עוד ועוד ממנו. ומה על בחינת שאלות כמו איך מגיעה האנושות למצב שבו נרצחים חפים מפשע לעיני כל, על רקע דת ואמונה, והעולם שותק? עד מתי חינוך ילדינו יישאר צר-מבט, מתגונן? שואה זה לא רק משרפות וגטאות ופרטיזנים, ואני לא ממעיטה בחשיבותם של אלו כחלק מלימוד ההיסטוריה, אבל לכל אלו חייב להיות הקשר, חייבים להעשיר את התכנים, וללמד עובדות כחלק מקונטקסט רחב ומסועף. שואה זה לא רק אפר ואבק, זה גם חשבון נפש ותקווה, לעתיד טוב יותר.

בתיכון למדתי במגמת היסטוריה, היינו תלמידים בודדים שם, לימודי היסטוריה נחשבים "נחותים" משום מה, הם לא סקסיים כמו לימודי תיאטרון או ביולוגיה. אני יכולה להעיד שעד היום, לימודי ההיסטוריה שלמזלי למדתי עם המורים הנכונים (יותר נכון עם המורה תמר קטקו הנפלאה) משפיעים על חיי, הם הפכו אותי למודעת יותר, לביקורתית יותר ומשם זה רק התפתח, אבל היינו בודדים שם, רוב חבריי לא למדו מה שאני למדתי. וכמאמר הקלישאה, מי שלא מכיר את העבר, גם אין לו עתיד. אם אנחנו רוצים חברה טובה יותר, שלום, ביטחון, חברה הומאנית מתוקנת וערכית, מערכת החינוך חייבת להשתנות, להתעדכן, ולהוביל את ילדינו לאופקים חדשים באמת. חינוך, העתיד שלנו נמצא רק שם, שלא יספרו לכם שום דבר אחר.

לחנך לעתיד טוב יותר

יום שלישי, 17 באפריל 2012


זן נדיר

הן מלאות ביטחון, עובדות קשה, מנפצות את דמות ה"תהיי יפה ותשתקי".
חמושות בהמון סטייל, כריזמה, אישיות חזקה ובועטת, כמה שיותר ביזארי וחוצה גבולות, יותר טוב.
הן מטלטלות, הן חושבות מחוץ לקופסא, הן דעתניות, הן ביקורתיות. והן בעיקר לא הכוכבניות של פעם, המתוסכלות, השבריריות, אלו שהובלו ונוצלו בידי סוכן זה או אחר. בין התחפושות שהן עוטות על עצמן, הן גם עושות מוסיקה, ואפילו די טובה. יש להן אמת והן הולכות איתה העד הסוף. ולמרות כל הפומפוזיות והקיטש, הן אייקונות אופנה, הן מקור השראה למעצבי על, ונחשבות משפיעות בתחום.
מדונה אולי היתה פורצת הדרך, אבל לי קשה להגדיר אותן כיורשות, הן גם לא ממשיכות דרכה, אני מגדירה אותן כזן חדש לגמרי של נשים: לידיי גאגא. ניקי מינאז' (הזוכה בתואר בעלת השם המגניב ביותר ששמעתי מזה דורות). קייטי פרי.
קבלו אותן.

הליידי בברדס
בורן דיס וואי. יה רייט

הגאגא לובשת משהו שעשה פעם געגע (יותר נכון מו מו)
מינאז'. תנסו להגיד ניקי מינאז' פעם אחר פעם

ניקי. שיקי?

ניקי סטייל

קייטי פרי. ללא מילים

פרי. לבושה קרקס
פרי. כל יום פורים

יום רביעי, 4 באפריל 2012

העם דורש קמפיינים נועזים!

רוצים שינוי?!?!?!

היה זה אביב גפן, אליל נעוריי ששאג את השאלה הרטורית, וזה היה לפני יותר מעשור. מאז עברו הרבה מים בנהר, ודווקה היום, השאלה הזו מקבלת משנה תוקף. אני חושבת שרצינו שינוי, ואנחנו עדיין רוצים.
היום זו אני ששואגת "רוצים שינוי?" רק שבהקשר אחר לגמרי. ממבט קצר ב"לאישה" של השבוע, ניבטת תמונה די עגומה של עולם האופנה ותעשיית הפרסום המקומית. דומה שהמחאה החברתית הותירה חותמה גם בתחום זה, ולא פסחה על רשתות האופנה והקניונים, ירידה ברכישות גוררת ירידה בהכנסות של הרשתות והפועל היוצא מכך הוא ירידה באיכות הפירסום והפקת הקמפיינים, שהרי אין כל סיבה אחרת בולטת לעין למחדל.
וכך קורה שבגיליון אחד של "לאישה" בו מפרסמות רוב רשתות האופנה הישראליות, נראות המודעות אחת אחת כמעט זהות. אז הרשתות תאמרנה להגנתן שעברה עליהן תקופה לא קלה (כמו גם על כולנו) ושאנחנו חיים במקום קטן, וכולם דומים לכולם... אז זהו שלא! זה שאין תקציבים זה לא אומר שאין אנשים עם כישרון שיכולים להפיק קמפיינים שלא מביישים אף מותג בינלאומי. איפה היצירתיות? איפה התעוזה? מה נסגר? די כבר עם חרישה אינסופית על אותן דוגמניות, אותו סטיילינג עם כובע קש ומשקפשים, והדוגמנית ההיא הקשישה בפוזה עאלק מפתה... קצת אינטיליגנציה לא תזיק, זה נראה כאילו השתמשתם באותן תמונות מעונות קודמות, אה לא סליחה, ה"סלוגן" השתנה, אה וגם הקופון לתלישה בצד (כן זה עם הסימון של מספריים, ממש פינת היצירה לאם ולנערה...). חבר'ה, תנו קצת קצת קרדיט לאינטיליגנציה של הצרכנים, הלחץ הזה שמשתקף מבעד למודעות האלו, בלשון המעטה, לא עושה לכם טוב. אני לא רואה קופונים ומבצעים בפרסומות של ZARA או H&M, בטח לא בהשקת קולקצייה, ואלו מותגים עממיים ממוצעים, שפשוט יודעים לעבוד נכון, כי שזה לא שהצרכן הישראלי לא קונה, הוא פשוט החליט להפסיק להיות פראייר. אז עם קצת חשיבה שיווקית לטווח רחוק, היתם מבינים שאפשר למכור במחירים קצת יותר אטרקטיביים, בדומה למתחרים מחו"ל, ולא לצעוק כל הזמן מבצעים מבצעים פושטים את הרגל!  אבל זה כבר לפוסט אחר... אנחנו בעניין מחדל הקמפיינים.
להגנתכם נגיד שייתכן, ואתם, רשתות האופנה לא אחראים לבדכם לטרחנות האינסופית, גם למשרדי הפרסום שמאסו כנראה בייצור קמפיין אחרי קמפיין אחרי קמפיין יש יד ורגל בדבר! מה כבר יש להם לחדש? אז זהו שיש! יש מה לחדש! תמיד! אולי זה הזמן, ברוח השינוי הזו שמרחפת מעל המשק ושורה על החברה שלנו, הגיע הזמן להבין שיש עוד ראשים, ויש עוד כישרון, ויש אנשים רעבים, רעבים לעבודה, שמוכנים לטרוף כל קמפיין שיציעו להם ולהביא את הפיתרונות הכי טובים, יצירתיים, ואמיצים. אז, אם אתם רשת אופנה גדולה, שחוקה, טועה ותועה, אתם מוזמנים לפנות אליי, יש לי סטודיו מיקצוען, רעב, שמוכן לעשות פלאים בשבילכם (תחשבו, מה יש לכם להפסיד? יותר גרוע מזה הרי לא יכול להיות...)

קרייזי ליין. אותה תמונה מעונות קודמות, רק ההנחה של הקופון משתנה
(או שלא???)

אריסטו שמאט. סוראיה אני אוהבת אותך אבל זו פשוט תאונת שרשרת...

קאסידי. רצון לומר משהו יש, יכולת, לא משהו...

דפנה לוינסון. כמעצבת, היינו מצפים שתלכי על ניקיון, קלאסיקה. מה הקשר בין הפונט של הלוגו לפונט של הסלוגן וטוב שלא צרחת מה כתובת אתר האינטרנט שלך... אה ואפילו את לא חסכת מאיתנו את הקופון

גולברי, סליחה קרייזי ליין, אההה סליחה דיסקרט. לא היתה כבר גלית גוטמן? אה סליחה זאת דוגמנית אחרת מהניינטיז

גולברי. כמו גלית גוטמן רק עם ניחוח בינלאומי. כן... (וקופון)

הוניגמן. עובר

ג'אמפ. לפחות רואים השתדלות ליצור קונספט, אפילו אם הקונספט זה "פפראצי" כמה מקורי

לורד קיטש, טוב שלא עברתן לקוחה לקוחה וסיפרתן לה שמצורף גם קטלוג לגיליון (וקופון)

ML. אחלה עגילים...

רמילי. עוד לא הבנתם שזאת מודעה ולא קטאלוג? נקודה לזכותכם- לא שמתם קופון!

רנואר. ללא מילים

We all live in a yellow

טוב, כמה נדוש, ככה היתי חייבת.

זה לוהט,
זה מתפשט,
וזה  צ ה ו ב
ולא, זה לא מדור הרכילות של וואלה סלבס
זה גם לא היציע של בית"ר
 זה הטרנד הכי חם של הקיץ...

.YELLOW
!GO.SHOP.NOW