יום חמישי, 14 ביוני 2012

רחוב השקמה 1



היום ביקרתי בחנות של נאג'י. נאג'י הוא בכלל יחזקאל שם-טוב הבעלים של "שם טוב טקסטיל " ברחוב שער הגיא בנתניה, שזו חנות הבדים הכי שווה בארץ. אפשר למצוא שם הכול, זה כמו להיכנס לדיסנילנד של הבדים, אבל אל תטעו לחשוב שמדובר בחנות ענק, היא בסה"כ חנות בגודל מטרים ספורים, אבל בכל ס"מ רבוע- יש אוצר, והשם נאג'י, לא זוכרת האמת מהיכן הגיע... אז היום הלכתי לקנות אצלו בד שישמש מפה ליריד בעזריאלי, אנחנו מציגות שם את התכשיטים מחר. נאג'י הוא דמות מהילדות, סבתא לאה ז"ל, אמא של אמא, היתה לקוחה קבועה שלו. סבתא לאה היתה אחת התופרות, מעצבת וסטייליסטית הכי מוכשרת  במזרח התיכון, שקדנית, קפדנית שאפילו פיג'מה היתה תופרת כאילו היתה זו מינימום חליפת מכנסיים של שאנל. היא היתה מוציאה את ה"זינגר", מכונת התפירה שלה, ששקלה לפחות רבע טון, והיתה טווה זהב פשוטו כמשמעו. היתה לה גם קופסאת עץ מדורגת כזו שממנה היתה מוציאה חרוזים ופאייטים, חוטים מכל צבע או סוג, כפתורים, סיכות, היה לה מוזיאון לכלי תפירה, והיא היתה האוצרת, היא גם אצרה איפור, ותכשיטים, ותכשירי טיפוח יקרים אותם שמרה בארון הגדול, בדלת הכי שמאלית, במדף שמעל התלייה, אם רק חסר היה לך משהו, היא היתה מוציאה משם את הפיתרון- לזו חסר אודם, לזו חרוז, לזה כפתור במכנסיים, ואת זאת סתם בא לה לפנק בשרשרת חדשה. היא גם אהבה שופינג, (חיידק שהורישה לבנות המשפחה מסתבר) אבל היא היתה מומחית בזה, קניינית אמיתית שעומדת על המקח, ויודעת כל דבר היכן למצוא, בעיקר אהבה שווקים וחנויות ביתיות, שבהם מכירים את המוכר וקונים בהקפה. היא תפרה לאמא שלי, והיא תפרה לנכדים, לנינים לצערנו כבר לא... כשהיינו תינוקות היא תפרה לי שמלות צווארון, ופעם כשהתחפשתי לכלה, היו חסרות לי כפפות, עד היום זכור לי כיצד הניחה את כף ידי על נייר עיתון, סימנה בעט את המידות ואחרי 5 דק', היו לי כפפות לבנות צחורות כשלג! בבגרותי ראתה אותי הופכת קורבן אופנה של שנות ה-80' וסקרה את הלבוש בחשדנות אך גם בהבנה, אפילו היתה מאמצת לעיתים איזה טרנד, אבל הרוב היה קלאסי, קלאסי ואצילי בדיוק כמוה. כשקניתי איזה ג'ינס שלא ישב עלי טוב, היתה בעקשנות ובו במקום פושטת אותו מעלי ומתקנת, כה רגישה היתה לפרטים. היא תפרה קלאסיקות, חולצות צווארון, חצאיות מיני, שמלות כמו גם את שמלותיה שלה. סבתא עלתה מעיראק לישראל בשנות ה-50', וכמו יתר בני הדור, לא ידעה קרוא וכתוב, אבל בתפירה שלה, ובחיבתה הגדולה ליופי ואסתטיקה, היא כתבה וקראה בכל השפות! כישרון אינו תלוי בהשכלה מסתבר, הוא טבוע בך משחר ילדותך, את הכישרון והאהבה הזו לאופנה, לעיצוב, וליופי, העבירה סבתא בירושה לאמא שתפרה לנו תחפושות וציירה פלקטים לביה"ס, וסרגה לנו סוודרים, ומה לא? והעבירה גם לנו, לי ולחגית את אותה תשוקה. והנה לנו יש היום סטודיו לעיצוב, ואנחנו יוצרות ומעצבות ומאמצות כל מה שיפה ומחפשות לעשות עוד יותר יפה. הביקור אצל יחזקאל שם טוב, נאג'י, שבסה"כ חתך לי 2 מטר בד, נמשך לא פחות משעה! הוא סיפר לי על כל קורותיו בערך, במבטא עיראקי כבד שמצלצל כה מוכר ואהוב, כמו של סבתא, תוך שהוא מתרפק על העבר, כמו שסבתא נהגה להתרפק, ובדיוק באותו מבט. סיפרתי לאיש החביב שאני מכירה אותו, שסבתא קנתה אצלו זכרה לברכה, "מי זו סבתא שלך?" הוא שאל, "לאה" עניתי, הוא התקשה, "סלימה" פירשתי (זה השם מעיראק), הוא נדם, קפא במקום והביט בי "סלימה... סלימה..." הוא התרגש "היתה קונה הרבה, איזה עולם! היתה קונה בהקפה, יש לי עד היום רשימות עם ההקפה שלה" התרגשתי וביקשתי לראות, הוא הבטיח שאבוא בשבוע הבא הוא ימצא ויראה לי. יצאתי (אחרי שעה) עם כמה מטרים של בדים ועם הרבה געגועים, געגועים לסבתא ולימי ילדות רבים שהעברתי לצידה, בנתניה, בשכונת עין התכלת, ברחוב השקמה 1.
אבא, אמא, סבתא ז"ל וסבא ז"ל, שנות ה- 70', עין התכלת

אבא ואמא בגן השעשועים הנצחי בעין התכלת

אני בשמלה שאמא תפרה על רקע ארון האוצרות של סבתא

אני וחגית על רקע עץ הגויאבות בחצר של סבתא

אני, חגית וליאת (שרה ג'סיקה) בסלון של סבתא- שימו לב לוידאו בגודל לבנה מימין ולריהוט הרטרו

אני וחגית בחצר של סבתא עין התכלת, שנות ה- 80

הולי הובי- התחפושת שאמא תפרה והקדימה את זמנה (שנת 1985-6 בערך)

מיני מאוס גרסת אמא שלי

ה-כלה בגינה של סבתא

תגובה 1:

  1. איך אני אוהבת נוסטלגיות! איזה יופי של פוסט וכולנו היינו קורבנות של שנות השמונים

    השבמחק