יום שני, 27 באוגוסט 2012

סיגלה

את הפוסט הראשון מאז חזרתי מהארץ הקסומה הזו, הודו, בחרתי להקדיש לנשים של הודו.
הנשים של הודו השקטות, העוצמתיות, המגלמות את כל הטוב והלא טוב ואת הקונפליקט החבוי בארץ המוזרה הזאת. היופי לעומת הכיעור, העושר כנגד העוני, החזק מול החלש, הריח המשכר מול ריח הסירחון, הלכלוך מול הניקיון, הפאר והעליבות, החריצות והלאות, הכל יש בהן. בבגדיהן הן מקשטות וצובעות את הכל, סארי כחול וסארי כתום, וורוד, וירוק, הדפסים, רקמות, כמו זנב ענק של טווס בשיא תפארתו. הודו בלי הנשים שלה לא היתה הודו, הן המאפיין הכי בולט, והכי יפה כאן, והעיניים, הן מבינות, ומכילות, ומביעות הרבה חמלה, טוב, הבנה, עצבות לצד אושר. סיגלה...
""את עיניך הטובות
ראיתי כבר
באורה של איילת השחר
במדבר
ואני מתגעגע..."   (  "סיגלה", יאיר דלל)
גם אני מתגעגעת.











אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה