יום שני, 31 בדצמבר 2012

פוסט סיכום: TOP 12 OF 2012

ה- 12 שעשו לנו את 2012


ריף כהן

אני תמיד מחכה שתצוצנה אצלנו דמויות ואייקונים שראויים לסיקור והתעניינות אמיתית בכל הקשור לאמירה תרבותית. השנה, ללא כל צל של ספק, היו שתיים בנוף הישראלי שעשו לי את זה בדיוק כמו שצריך לעשות- סחפו עם סטייל שפורץ את גבולות הקונבנציה, הן מבחינה אומנותית והן מבחינה אופנתית, ריף היא אחת מהשתיים שבחרתי לציין (השנייה היא קרולינה, ראה בהמשך הפוסט). ריף הפציעה לחיי עם הלהיט "א פריז", ואח"כ עם "ג'אם", שני להיטים שלא דומים לשום דבר ששמעתי בשנים האחרונות במוסיקה הישראלית, מוסיקה בועטת עם ניחוח של חו"ל (לא סתם נבחרה לחמם את הרד הוט בכבודם ובעצמם). ריף, והמוסיקה שלה מרעננים, כמו פרדס אחרי הגשם, מכניסים אושר ושמחה ללב. וריף, בדיוק כמו המוסיקה שלה, היא סטייל אחד שלם, אמיתית ומחוברת לעצמה, התלתלים החצופים, הגבות, המבטא, הכל אותנטי, בלי טיפה של צביעות. הסטייל של ריף הוא סטריט בעיקר, למרות שראינו אותה גם על גבי השער של המגזין בלמוד, ועל המסלול של אלמביקה בשבוע האופנה גינדי תל אביב כשהיא לבושה נוצץ, ומוכיחה שטרנדים לא בהכרח הופכים אותנו לקורבנות אופנה, שהאדם עושה את הבגד, ולא להפך. אין מילים לתאר כמה הערכה אני רוחשת כלפי הגברת. אלבום מעולה, כבוד ענק!!!



ריהאנה


ריהאנה היא השראה תמידית לא רק השנה, כמו בכל שנה, גם ב- 2012 מצליחה הריהאנה להישאר מעודכנת, נכונה, מפתיעה, וחצופה. היא נשארת אייקון אופנה וסטייל אולטימטיבי גם לנערות שבחבורה וגם למבוגרות יותר שמסוגלות ופתוחות דיין להעריך את התעוזה ואת חציית הגבולות של הבחורה. מלבד אופנה, סטייל ומעט שערוריות כי איך אפשר שלא? מדובר בריהאנה בכל זאת, היא ממשיכה לייצר גם מוסיקה טובה, בין אם אנחנו אוהבים את הז'אנר ובין אם לא, ריהאנה משחררת להיט אחר להיט, ונשארת יפה ונכונה. ואולי בשנה הבאה היא תצמיח גם אופי...


פרינטים
פרינטים הם בהחלט הטרנד שאני מתפללת שיישאר כאן לעד. אני לא בן אדם של חלק. כן, אני אוהבת קלאסיקות, אבל עוד יותר אני אוהבת צבע, ובעיקר קשקושים. אולי זאת היצירתיות שבאה לידי ביטוי בפרינטים, אולי זו הרב גוניות שמשדר ההדפס, המראה הססגוני, הלא בנאלי, כזה שלא הולך עם הזרם. בטיול שלי בקיץ בהודו, התוודעתי לאומנות הפרינטים על בד, ואף קניתי ספר בנושא ואיך לא... מכנסיים עם פרינט זהב, מעין חותמות מיוחדות עבודת יד. שילוב של פרינט עם פרינט הוא הטרנד המועדף עליי, בין הפרינטים ששלטו השנה הם הפרינטים הגיאומטרים, גם נקודות היו לנו, פסים ומשבצות בצבע או בשחור לבן, פרינט חיות- נחשים, נמרים, זברות וג'ירף, ופרחים שזה טרנד קוסמי, גובלנים למיניהם, פרחי ציפור גן עדן וסחלבים השתלטו על המלתחה, חגיגה. שלא ייגמר לעולם!




איזבל מארנט

BEKKET SNEAKERS
מלבד העובדה שבית האופנה איזבל מארנט עוקב אחרי בפינטרסט, שזו נקודת ציון בפני עצמה בשנה הזו, זה בית אופנה שאני מאוד מעריכה, ועוקבת אחרי הקולקציות בקביעות. בתחילת השנה הגיחו לאוויר העולם הנעליים מדגם ה BEKKET SNEAKERS שענו בערך על כל פנטזיה שלי, נעליים ספורטיביות עם עקב (לגמדות כמוני) בשלל צבעים משגעים. הנעליים עשו לי את זה בכל צורה, בכל צבע, בכל טקסטורה ובכל חיקוי. לראשונה ראיתי אותן בצבע כחול רויאל באחד הבלוגים מחו"ל ומיד התאהבתי... השאר באמת היסטוריה, מאז דומה שהתאהבו כמוני והצטיידו בנעליים, או בחיקוי של הנעליים רוב בנות העולם, ובהם גם בנות ארצנו מי מהן פאשניסטה יותר מי פחות. מבורך.




דודו טסה (והכוויתים) באמפי שוני

האלבום דודו טסה והכוויתים אומנם יצא לאור לפני יותר משנה, ב- 2011, אבל הוא מלווה אותי מאז, והשנה יצא לי להיות בשתי הופעות, אחת מהן בלתי נשכחת, באמפי שוני בה אירח דודו את אהוד בנאי, המלך. דודו תמיד היה בפנתאון הפרטי שלי של יוצרים ואמנים ישראלים. לפני  אחת עשרה שנים כמעט, הנחתי במערכת אצל ההורים שלי את הדיסק הראשון של דודו וביקשתי מהם להאזין לקסם. בזמן שכולם תהו מיהו הבחור השחרחר, הקירח, הגבוה ש"רוקד על הגיטרה" כך תיארתי את התנועה שלו, אצל יצפאן, אני שיננתי את השם דודו טסה ורצתי ל"משביר" בזמנים הטובים שעוד מכרו שם דיסקים, ורכשתי את הדיסק הראשון "דודו טסה". הדיסק מכיל בין היתר את השיר המופלא "פוג אל נאחל" עיבוד מרהיב של שיר עממי עיראקי (מסגירה כאן חלק משורשיי), ואם לא די בעיבוד המלוטש, מצרף אליו דודו את רונית אלקבץ שמפזרת אבקת פיות על השיר בקולה בשפה הצרפתית. אחרי כמעט עשור ואחרי ששחרר מספר לא מבוטל של להיטים ביניהם מעליות (דואט עם רוני אלטר), "אני רץ", וחידוש ל"היה לי חבר" של יורם טהר לב במסגרת הפרויקט "עבודה עברית", זכה דודו להערכה ולקבלה לחיק המיינסטרים הישראלי, ודווקא אז, הוא מוציא אלבום שבינו ובין מיינסטרים לכאורה פעורה תהום, דיסק חדשני ואמיץ שלמרות הסיכון והמורכבות שבהפקתו, זכה לכל השבחים האפשריים כך נדמה. מדובר בדיסק שלם בערבית, עיבודים מחודשים למוסיקה ערבית עיראקית שירתם של הדוד והסב של דודו הם "הכוויתים". דודו שר בעיראקית, בעוצמה ובמלוא הרגש, ובקולו, הדמויות מן העבר חוזרות לחיים. הוא מצרף אליו לפרויקט אומנים מהשורה הראשונה כמו ברי סחרוף, ויהודית רביץ ששרים אף הם בערבית, מרגש במיוחד השיר ששרה אמו של דודו באותנטיות. קצרה היריעה מלהכיל את כל השותפים לפלא, ביניהם יאיר דלל על העוד, ועוד רבים וטובים שחברו יחד כדי לברוא את הפלא. השילוב ההזוי לכאורה בין רוק למוסיקה מזרחית אמיתית וההקלטות המקוריות הם גאונות. זה אחד האלבומים הכי מרגשים ששמעתי, אלבום שקשה להרפות ממני, ולראייה, הוא כבר למעלה משנה מנוגן אצלי ללא הרף, כששני ילדיי שרים כל מילה בערבית ונהנים. ואמא שלי ... טוב את אמא זה הכי ריגש, הזכיר לה את שורשיה, את סבא וסבתא שלי ושלה, שהרי הדיסק כולו בשפתם ובהווייתם. ההורים שלי היו כבר בשתי הופעות, ה-סיס, חגית, טוב אי אפשר ממש לספור, גרופית אמיתית, והשנה שתינו יחד נהנינו מההופעה בשוני שם אירח דודו את אהוד הגדול ושניהם שרו יחד קאלט, "עת דודים" של זוהר, ו"רחוב האגס אחד" של אהוד, התמוגגנו מאושר, קלאסיקה. השנה הוציא דודו תקליט נוסף "סחרחורת" וכהרגלו גם שם ניכרת אותה כנות, אותה אמת שאני מכירה כבר למעלה מעשור, בקול מיוסר, רגיש משלב מקצבים וז'אנרים שונים, מלהטט על הגיטרה, כובש. וקשה שלא לציין את "לתת ולקחת" הדואט המושלם עם שלמה ארצי, מלך ונסיך שרים את עצמם לדעת... ומכאן אני יוצאת בקריאה: דודו תעשה לי (עוד) קסם.




"זוהר" קרולינה


בדומה לריף כהן, גם קרולינה, היא קסם מהלך על שתיים. כישרונית, כנה, ומרגשת, שהשנה הוציאה את הדיסק "זוהר" הרבה מוסיקה טובה, שילוב של ז'אנרים, ולהיט אחד היסטרי שנקרא "אל תאחר", גם "מול הים" הפך להיט, והחידוש המעולה של "ולא היה בינינו אלא זוהר" למילותיה של לאה גולדברג האהובה. אני אוהבת את קרולינה, אני חוזרת על המילה אותנטית אבל זה זה אין מה לעשות, בלי שום מניירה או איזה גימיק קרולינה לוקחת את הגיטרה, פותחת את הפה ומרתקת. החיוך שלה עובר במוסיקה ללא ספק, מעין אופטימיות קוסמית, חדוות יצירה, גם קרולינה היא אומנית שעובדת קשה, שמשקיעה את כל כולה וזה ניכר, בכל מה שהיא נוגעת יש חן כה רב. אני אוהבת גם את דמותה, את סגנון הלבוש המיוחד שכה מתאים לה, השיער, יש לבחורה גרוב הורס. בדיסק של קרולינה עסק הפוסט הראשון שהעליתי לבלוג הזה, אז תודה קרולינה, סללת לי דרך, את מעוררת השראה. 




האלבומים


עוד קצת מוסיקה... "האלבומים" שתי עונות של התכנית הדוקומנטרית המופתית המשודרת בערוץ 8 שיצר האחד והיחיד יואב (יוד) קוטנר. האלבומים מביאה את סיפורם של האלבומים הגדולים שנוצרו בארץ, הטופ של הטופ: ברי סחרוף- רגעים של חולשה, זקני צפת, נושאי המגבעת, אביתר בנאי, משינה, כרמלה גרוס ואגנר ועוד רבים וטובים, ברגישות אין קץ, ובלי טיפת "צהוב", מביא קוטנר את  ההיסטוריה של כל אלבום, מה הוביל ליצירתו, איך הופק, איך נוצרו להיטים, הדרך שעברו אומנים, ולעיתים גם הסוף העצוב, כמו במקרה של להקת המכשפות. התכנית "האלבומים" היא מבחינתי חלק גדול מפסקול חיי, פסקול התבגרותי אולי יותר מדוייק, השירים האומנים והאלבומים עליהם גדלתי, הדמויות שהערצתי, טקסטים שהפכו עבורי תפילה. כשאני צופה בפרק אני כל הזמן בלחץ שהוא עומד להיגמר, ממתינה בשקיקה לפרק הבא, וכשמסתיים צופה בו שוב. זוהי תכנית חובה. זה הדבר האמתי, לא סתם זכה לשבחי המבקרים. מומלץ בחום.



פינטרסט
אין ספור רשתות חברתיות קמות וצומחות להן מידי יום, לחלקן התמכרתי קשות: אינסטגרם, tumblr, we heart it, פאשיוליסטה יו ניים איט.  אחת הממכרות והאהובות עלי במיוחד היא פינטרסט, פינטרסט היא רשת חברתית של קהילה שמשתפת תכנים, ויזואליים בעיקר, ובעזרת ה"פינים" הוירטואליים, יכול כל משתמש ליצור לו לוחות של תחומי עניין. התאהבתי ברשת הזו מכמה סיבות: הפשטות, העובדה שגם בעולם האמיתי אני אוהבת לוחות השראה קולאזים ומחברות מלאות בקשקושים ושרבוטים. עם פינטרסט, העולם נפתח לפנינו, במלוא הדרו, ומכל מקום אפשר לקחת תמונה או ציטוט או כל השראה ולנצור אותו לעד בלוח המתאים, אני שומרת לי מזכרת מכל מאמר, פוסט, הפקת אופנה, צילומי סטריט, אז יש לי לוח של אופנת רחוב מכל העולם, לוח של סרטים ויצירות לקרוא ולראות, לוח על טהרת ההדפס המנומר, ואחד על טהרת הפסים. השימוש ברשת מהנה ואף מעשיר, אני מוצאת את עצמי עוקבת אחר אנשים מכל העולם, ואוספת עוד ועוד השראות. הנאה צרופה.



ריטה אורה
ריטה אורה, האיט-גירל האולטימטיבית, העדפתי אותה פה על פני רבות וטובות אחרות כמו אלקסה צ'אנג או אוליביה פאלרמו, ולמה? כי היא אחרת, היא פורצת גבולות, מאתגרת, ומביאה משהו ממנה בכל הנוגע לסגנון. אני מאוד מתחברת למראה הספורטיבי שלה, שיש בו קריצה ו"פלפל", כל הופעה שלה היא חגיגה, ונראה שהיא מאוד נהנית להתלבש, כמו זיקית היא משתנה ושמה אצבע על כל טרנד אפשרי. המראה שלה הוא לא קונבנציונלי, היא לא בת השכן, וזה מיוחד בעיני. LOVE YA RITA, תמשיכי להפתיע.



DAISY של מארק ג'ייקובס
מארק ג'ייקובס, הוא אהובי משכבר הימים, מהמעצבים הנערצים עליי, גאון. ואז גם הכרתי את הבושם שלו, DAISY מאז אנחנו בלתי נפרדים, אני והדייזי. אני לא בחורה של בשמים, שנים שהתבשמתי בלייט בלו של דולצ'ה גבאנה והתקשיתי למצוא ריח מועדף אחר, או אחד שדומה לו בעדינות וברעננות, עד שבא מארק, והניחוח של הדייזי שלו הוא בדיוק מה שחיפשתי שנים. אני אוהבת גם את העיצוב המיוחד עם הפרחים, מזכיר לי את אליס בארץ הפלאות, את אחד השיקויים ששתתה. עשה לי את השנה, או לפחות את סופה כי רכשתי אותו רק לפני כמה שבועות.



קולקציית מרילין מונרו של MAC
עד שילוב של שתי אהבות שלי- מרילין מונרו וMAC. קולקציה שמתארת במדוייק את מרילין- מצד אחד המדונה, מצד שני הפרוצה. שני דימויים שדבקו באלילה שלי, ורק ממחישים עד כמה היתה מורכבת. הדמות "מרילין" היא מבחינתי סמל, סמל למורכבותם של בני אדם, ובמיוחד, מורכבותן של נשים, הקושי שבהתמודדות עם לחצי החברה ועם מאוויים אינדיבידואליים עמוקים. מאק לקחו את הדמות הזוהרת מחד והטראגית מאידך, ותרגמו אותה לקולקציה בעלת ניגודים כמתבקש בהשראת מרילין, מצד אחד, נוצצת, זוהרת מתאימה לשואו, דרמטית, מצד שני בעלת גוונים רכים וענוגים. עוד על מרילין כאן, עוד על הקולקציה של MAC כאן.



madamederosa

אי אפשר בלי בלוגרית אחת לפחות בסיכום. הבלוגרית שעשתה לי את זה השנה היא מספרד, וקוראים לה רוסה, לבלוג שלה קוראים, מאדם דה רוסה. היא מיוחדת, האאוטפיטים שלה מיוחדים,כל לוק שלה מקורי מקודמו, חוצה גבולות, מעודכנת, דרמטית עם נגיעה ספורטיבית, מראה סטריט עם אמירה במיטבו. http://madamederosa.com תעקבו אחריה.




תם הסיכום, כל שנותר זה לאחל לכולנו
HAPPY NEW 2013
לשנה מלאה יצירתיות והשראה!


יום שישי, 28 בדצמבר 2012

It's SALE Time


TWO SISTERS 
ממליצות
 הסיילים הכי שווים


 ZARA עד 50% הנחה
(צילום: דוד סימס)

רשת VENDOME עד 50% הנחה
(הוגו בוס. אורנג לונדום. צילום: יח"צ חו"ל)


 PULL AND BEAR עד 50% הנחה
(photo by txema yeste)

BERSHKA עד 50% הנחה
(צילום: אלכס ריימונד)


יום חמישי, 27 בדצמבר 2012

כמעט כמו: ניקול ריצ'י

הפעם בחרנו ל"כמעט כמו" את האיט גירל ניקול ריצ'י הידועה בחוש אופנתי משובח ובסטייל נכון. הלוק שבחרנו הוא לוק בוהו שיק, הכולל שמלת סאטן לבנה משוחררת עם מפתח חזה עמוק וסקסי, הלוק כולו מתוכשט ומאובזר כהלכה, למרות ריבוי התכשיטים והמתכות, ניקול מצליחה לשמור על קו לא מתאמץ, ולהשלמת הלוק, האביזר והמגה(!)מה, תכשיט שיער עדין שמתכתב עם השמלה הלבנה. במילה אחת  ה ש ר א ה.


1. שמלה- THE OUTNET / דה אאוטנט

2. עגילים- אצעדה תכשיטים
תכשיטים מעוצבים ויבוא
להשיג אצל המעצבת: 
אודליה 0505533484
etsada.o.j@gmail.com

3. שרשרת- ORDWAY.DESIGN
עיצוב של אורית דייך (צילום: הילית כדורי)
להשיג בבוטיק המעצבים בדיזינגוף סנטר ובחנויות נבחרות

4. תליון שחור- קסטרו / CASTRO

5. צמיד אזיק- פוראוור 21 / FOREVER21

6. צמיד שחור זהב- קסטרו / CASTRO

7. סנדלים- ZARA/ זארה




8. תכשיט שיער "KUZINA" לרכישה ודגמים נוספים בחנות הבלוג


יום שני, 24 בדצמבר 2012

מגה(!)מה: תכשיטי שיער

מתוך הבלוג: מאדם דה רוזה / madamederosa

תכשיטי שיער, האקססורי המושלם ליצירת לוק רומנטי, עם נגיעה של בוהו שיק, מוטיב של "אלה", מעין נזר קטן ועדין, מראה נשי מאוד. עוד מהפוסט הקודם שעלה כאן, על המגה(!)מה, היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שתכשיטי שיער יהפכו ללהיט רשמי. והנה, הגיע הזמן. המגה(!)מה של תכשיטי שיער כבר כבשה את העולם, אצלנו בארץ, החלו צעדים ראשונים, כמה לוקים מעניינים נצפו בשבוע האופנה האחרון. החיפוש  אחר לוק מיוחד לחגיגות תחילת השנה האזרחית, הפכו את הנושא אפילו חם עוד יותר.
קולקציית תכשיטי השיער של המעצבת דפנה קוצר למותג "KUZINA" הינה שיתוף פעולה ייחודי בין הבלוג למעצבת. בקולקציה, תכשיטי שיער עדינים, עשויים עבודת יד, שללא ספק יהפכו כל הופעה למקורית ובלתי נשכחת, שמתאימה לכל אירוע, בילוי או אפילו לקוקטייל פארטי, ובמיוחד לערב השנה החדשה שבפתח. המעצבת מספרת שיש ביקוש רב לתכשיטים גם בקרב כלות ושושבינות. את הקולקציה ניתן לרכוש בחנות הבלוג, המחירים נעים בין 129-239 ש"ח.
כל הדגמים מופיעים וניתנים להזמנה בחנות הבלוג, למעבר לחנות לחצו כאן
ניתן להזמין גם באמצעות מייל : hagar@hplush.co.il
או לשלוח הודעה פרטית באמצעות דף הפייסבוק שלנו

איך עונדים את זה? לאיזה הופעה זה יתאים?
להלן שתי השראות שתספקנה את התשובות, ואם לא, כיתבו לנו תגובה ונענה.

השראה 1
תכשיט שיער- לרכישה כאן
תיק זארה / ZARA
קריפרס אסוס / ASOS



השראה 2

תכשיט שיער- לרכישה כאן
נעליים מודקלות' / modcloth
תיק אסוס / ASOS
ג'קט עור טופשופ / TOPSHOP

יום ראשון, 23 בדצמבר 2012

UNDER MY UMBRELLA

מ"שנינו יחד", ועד "אנדר מיי אמברלה". הרהורים במטרייה. 

דקה אחרי שנגמר שבוע האופנה, שנייה אחרי ששככה בחוץ הסערה, החלטתי לערוך סוג של חשבון נפש, ולהרהר ביחס האמביוולנטי שלי לאורך השנים כלפי האביזר הזה- מטרייה.
לעולם לא אשכח את המטרייה הראשונה עימה יצאתי לגשם, זה היה בגיל הגן, גיל ארבע או חמש, מטרייה שקופה קעורה, (ממש לא כעורה), שקופה עם דוב פנדה חביב וחייכן שמצוייר עליה, הייתי אז נסיכה. אימא תמיד נהגה להלביש ולאבזר אותי ואת חגית כמו נסיכות, הכל מתוקתק ומדויק, עד אחרון הפריטים בהופעה. בחורף כלל הלוק סוודר שסרגה, מגפיים אדומים, הכי פאשניסטים שתוכלו לתאר, ואותה מטריית דב פנדה, כזו שלאף אחד לא היה. כמה חיכינו לימי הגשם הספורים רק כדי להשתמש באקססורי הנחשק, כה אהבנו אותה, כשכבר ירדו כמה טיפות, אוחזות בה, צוהלות וטובות לב צעדנו שתינו לגן בגאווה מזמזמות את ההמנון "שנינו יחד תחת...".
אחרי כמעט עשור, בימי התיכון, הכל השתנה, זנחתי את גרדרובת "הנסיכה" שאמא כה טיפחה, ועברתי לגרדרובת ההאווי-מטאל/רוק גלאם/גראנז', הכולל בעיקר חולצות שחורות גזורות, ג'ינסים קרועים, לק שחור, ונעלי צבא או ד"ר מרטינז מהוהות, במקרה הטוב, התהדרתי בחולצת גראנז' (סיאטל סטייל) משובצת. בימים הקרים, החליפו את המעילים הורדרדים מהילדות, מעיל דובון צבאי חאקי של אבא, מותן או איזשהו רמז להיותי אישה בהתהוות, רחמנא לצלן, לא זוהה ברדיוס של מטר ממני לפחות. לגבי מטרייה, מי שהחזיק מעצמו COOL אז, לעולם לא ישתמש במטרייה, פאדיחה, ראיתם פעם כוכב רוק עם מטרייה?! זה היה הפריט השנוא עליי מכל, אך לצערי, כיוון שנהגתי לצעוד מביתי לתיכון בכל בוקר, היו ימי גשם (פעם באמת היו...) שלא היתה לי ברירה אלא להצטייד בה. כמה מביך, אני, שטיפחתי כל כך את תדמית הקולית של הכיתה, עם מטריה?!?! היתי מחביאה אותה ברגע שהיתי מתקרבת לבית הספר, פן יראו אותי עם האביזר החנוני הזה. מאז ועד היום אני לא שומרת לה חסד, זה אביזר כה בעייתי, כה מסורבל. שנים שמיאנתי לסלוח לה, כאילו לא די בזה שנאלצתי להיסחב עם המפגע האופנתי, היא אף השיבה מלחמה, ונהגה לעוף ברוח ולהפוך לסוג של קערת מים ענקית, אני זוכרת כאילו היה זה אתמול, את עצמי, הולכת ברחובות אוחזת במטרייה החבולה ומתגלגלת מצחוק, המחשבה על הסיטואציה הסוריאליסטית בה אני באמצע הסערה, עם מטרייה כושלת, שלא מגנה ולו על קצה תלתל שלי, הולכת עם קערת מים מעל הראש, עד היום זה מעורר בי גיחוך.
אני מתגעגעת לימים ההם, גם לימי הנסיכה עם מטריית דב הפנדה, ובמיוחד לימים בהם מרדתי בכול, אפילו במטרייה, ימי התבגרותי, עת חשבתי שאני יודעת הכול, שאני המצאתי את נירוונה, ואת רדיוהאד, את הרד הוט, ואת בליינד מלון, כי היום לעומת זאת, אני בעיקר יודעת עד כמה אני לא יודעת. ולכן גם פיתחתי יחס סלחני כלפי כל מה שרחוק ממני, שונה, אחר, ואפילו כלפי האובייקט, דהיינו, המטרייה, אולי העובדה שהיא שותפה להולדתה של אייקון אופנה שאני אישית מאוד אוהבת יש חלק בזה (ריהאנה כמובן שפרצה לתודעה עם השיר הנושא את שם הפוסט). ואולי זה הסטייל שהיא, המטרייה, משדרת בהפקות אופנה ובאאוטפיטים שמגיעים אלינו בעיקר מעבר לים, ממקומות בהם מטרייה זה פריט שהיחס כלפיו זהה ליחס למכנסיים.
יש הרבה השראה ואופנה מתחת למטרייה מסתבר, ויש גם מוסיקה, אז הרי התמונות, ולקינוח, שיר המטרייה הכי אופנתי שיש. אז אתם קוראים וקוראות יקרים שלי, מוזמנים להיכנס תחת המטרייה, של עולם האופנה, ושל הריהאנה.













יום חמישי, 20 בדצמבר 2012

עלילות TWO SISTERS על השטיח האדום GINDI TLV FW

אתמול ננעל שבוע האופנה GINDI FASHION WEEK TLV. אני וסיס יצאנו יחד לתצוגה שחתמה את האירוע המרשים והמושקע.
התצוגה האחרונה שהציג המעצב הוותיק והמוערך דני מזרחי (תמונות מהתצוגה יעלו לדף הפייסבוק של הבלוג), היתה עמוסה במיוחד, מאות אנשים, חלקם מעולם האופנה, חלקם מעולם הנדל"ן, גדשו את האולם, כולם חגיגיים ונוצצים. רבות הביקורות על המסחריות של שבוע האופנה הזה, למי שלא מכיר את הפרטים, השבוע מומן ע"י חברת "גינדי" חברה נדל"נית שהתדמית שיצאה לה לא חיובית במיוחד בעיקר בקרב התל אביבים החרדים לכל פיסת אדמה פנויה בעיר, אכן מדובר באיל נדל"ן שבימים אלו עמל על פרויקט יוקרה במקום בו נערך האירוע, וכמובן על הקמת מרכז הקניות המדובר. כמתבקש, לוותה הפעילות של השבוע ביחסי ציבור לטובת "גינדי השקעות" החל בלוגו שניבט מכל עבר והשילוט על כל קיר פנוי, והסרטון שהוקרן לפני תחילת כל תצוגה. אני מבינה את התל אביבים ואת המבקרים, הכל נכון, אבל, ויש אבל והוא גדול, עם כל הביקורות ולמרות המחלוקות, אי אפשר להתעלם מההשקעה הגדולה והתרומה המרשימה והמכובדת של "גינדי". דווקא אנחנו שכל כך משוועים לאירועי אופנה, לזריקות עידוד מעין אלו לאופנה הישראלית, צריכים הפעם לברך על היוזמה, ולקחת בחשבון שזה חלק מכללי המשחק, אנחנו ומדינתנו עדין קטנים, עדין מתפתחים, ושבוע האופנה במתכונת הזו היה יוצא מגדר הרגיל. הארגון מדויק, ההבנה של משרד התקשורת של רן רהב מופתית, וההפקה של מוטי רייף היא ללא ספק מקצוענית והניסיון הרב של רייף ניכר. אז אתמול זה הסתיים, וכמה חבל, מעבר לעובדה שהוצגה השבוע אופנה ישראלית במיטבה, נוצר שיח, שיח על אופנה ועל תרבות וזו הבשורה, וזו המטרה העיקרית של אירועים מעין אלו. שמחתי לראות את חברותיי לבלוגספירה מקבלות את המקום הראוי, ושוב, מדובר בהבנת תחום התקשורת של המנהלים וקריאה נכונה ונבונה של המפה. 
לא נותר אלא להביא לכם את התמונות מליל אמש המהנה ומהחוויה המרעננת.
תודה לכל המארגנים והמשתתפים על שבוע נהדר שהוא כמו אוויר לנשימה עבור חובבי האופנה באשר הם, אני תקווה כי בכל שנה נהנה לפחות ברמה הזו. להתראות בשנה הבאה.













מה לבשנו?

חגית:
חצאית-  HAL STYLE
חולצה מכופרת לבנה, חולצה אדומה, תיק- MANGO / מנגו
נעליים MISS SIXTY / מיס סיקסטי
שרשרת- וינטאג'
אודם- ליידי דנג'ר של MAC

הגר:
שמלה- וינטאג' שקניתי באמסטרדם (לפוסט על אמסטרדם)
תיק- חנות באמסטרדם (לפוסט על אמסטרדם)
מגפונים- H&M עונה קודמת
עגילים- ירושה מסבתי ז"ל
נוצה בשיער- עיצוב שלי
איפור- MAC

יום רביעי, 19 בדצמבר 2012

על המסלול, יום שלישי לשבוע האופנה GINDI TEL AVIV

10:00 דורית בר אור

(צילום: אבי ולדמן)

את היום השלישי של שבוע האופנה, פתחה תצוגה צבעונית וססגונית של דודו, הלא היא דורית בר אור, מעצבת ובעלת המותג Pas Pour Toiהתצוגה התנהלה לצלילי השיר המקורי של דלילה משנות ה – 60 כשעל המירקע דורית עצמה מחקה את המקור משנות השישים בליפ דפ משעשע. דומה שדודו, שספגה ביקורות לא מעטות על השאלת גזרות הגלביה ועל השימוש הרחב מידי בהן בקולקציות שלה, מזערה את נוכחותן וחבל. הקולקציה הנוכחית מושפעת כאמור מאופנת שנות ה- 60' המופלאה, כך, נראו על המסלול הרבה גזרות מתרחבות, עושר של בדים, בדי שיפון ומשי משוחררים, וצבעוניות בסיסית בעיקר- אדום לוהט, ירוק, ולבן. הדוגמניות אופרו וסורקו בהתאם, ונראו כמעין בובות מה שהתאים לסגנון, יעל רייך החברה המוכשרת של דורית פתחה את התצוגה בהליכה מקצוענית מעוררת כבוד על המסלול, הקולקציה, כמו דודו עצמה מעניינת ומסקרנת, סך הכול מהנה וראוי.








12:00 דורין פרנקפורט


לפי השם או הקונספט שניתן לתצוגה, ניתן ודאי להבין שקולקציית קיץ 2013 של דורין פרנקפורט עוסקת בניגודים, בחברה הישראלית על רבדיה והאינטרפרטציה של המעצבת לחברה ולנוף הישראלי. ואכן, על המסלול הציגה המעצבת דגמים שעוסקים בתמצית הישראליות, עושר של בדים מבריקים, נוצצים, זהובים לצד כתום מזרח תיכוני, הדפסי פרחים ומשבצות. הגזרות מכבדות בעדנה את הגוף הנשי, בפרופורציה מדויקת בין חשוף וחצוף ובין אלגנטי ומסוגר. על המסלול הוצגו בגדי קז'ואל וערב, וה"מוזה" של המעצבת, אביה בן דור הפציעה בשמלת ערב שחורה קלאסית. מרגישים כי בפרנקפורט מוטבעת ישראליות שורשית ואהבה אינסופית לכל המאפיין אותה, הכלה וקבלה של הטוב והרע, וזה תואם במדויק לקונספט "רוקוקו בת ים". תצוגה מכובדת ובהחלט ראויה להערכה.






14:00 שוגר דדי


SUGAR DADDY, מותג פרי עיצובן של שתי מעצבות ישראליות צעירות, מותג צעיר, אורבאני ושאפתני. על המסלול צעדו זה אחר זה דגמים על טהרת הניטים, פרנזים ועור שחור. הדגמים מאוד מגוונים, החל מאאוטפיטים המורכבים מגופיות כותנה, דרך שמלות קוקטייל וסיים בשמלות ערב מנצנצות. המעצבות שילבו בקולקציה טכניקה של קאטים שהיא מאוד פופולארית היום, בעיקר בדגמי העור, מאוד הולמת את הרחוב הישראלי תל אביבי. לצד הצבעוניות הגראנז'ית והרוק גלאמית שהוצגה, הוצגו גם מספר דגמים בזהב מטאלי, והדפסים גיאומטריים. מעניין.




צילום ועריכה: הגר טהר לב