יום שני, 17 בדצמבר 2012

ווי מדאם, נואו מדאם

אז חזרתי. חזרתי מטיול מושלם באמסטרדם היפה. חזרתי אבל לא ממש חזרתי. כן, אני מתקשה לחזור אחרי חו"ל, מתקשה לחזור לכתוב, מתקשה לחזור לעבודה, מתקשה... זה כמו להקיץ מחלום. ואמסטרדם היא אכן חלום. טיילנו כמו תיירים, למרות שיש לנו גם כאן נציגות מכובדת, של עדי בת דודי היפה, כך שיכולנו ללכת למקומות הפחות מוכרים, של המקומיים, ל"הולנד האמיתית" , ועדיין, העדפנו לטייל ממש כמו זוג תיירים, נהנים ומתענגים על כל דקה ושנייה בעיר הקסומה...
ביום הראשון ביקרנו בבית אנה פרנק כמובן, ביקרנו בכל השווקים: שוק הפישפשים, אלברט קואופ, ושוק הפרחים הססגוני, השוק בפרט, ואמסטרדם בכלל מלאים בצבע ובטוליפים, ובעונה הזו גם בעצי אשוח בכל צורה וגודל. חנויות וינטאג' זה להיט באמסטרדם, אני ביקרתי בשתיים, האחת מהן EPISODE, (גם אונליין), חובה להכיר ולבקר, זה לא להאמין מה שהם מוכרים, מתיקים, ועד מעילים ומה שלא תרצו לגברים ונשים, וינטאג' אמיתי, ומה שאני קניתי משם, זו בינתיים הפתעה. בין לבין חווינו את האוכל של אמסטרדם, הצ'יפס המסורתי הטעים שמחמם את הידיים בקור העז, וופל מתוק וחם שריחו עולה מכל פינה, ומהוופלים המקורמלים העגולים המסורתיים, הקפה משובח בכל ביתקפה הכי קטן ונידח, כך גם המאפים.
ביום השני ביקרנו בכפר הדייגים המושלג, MARKEN, טחנות הרוח המפורסמות צצו בכל פינה, אחר כך במפעל לייצור קבקבי עץ, ובמפעל לייצור גבינות, חוויה מרתקת, ושוב טועמים... לאורך הנמל אפילו ליטפה אותנו שמש ענוגה. למרות הקור החותך והמשתק ששרר כל הטיול, אפשר לומר שמזג האוויר האיר לנו פנים כי לפחות לא נקלענו לסופות וגשמים. וכן, הקור היה עז, לראות מה לבשתי ממש אבל ממש לא תצליחו כי רוב הזמן הייתי מכוסה מכף רגל ועד ראש, והתאבזרתי בעיקר בכובע "טיפטיפון" או בכובע פרווה של הצאר הרוסי שנוש התעקש לרכוש.
ביום השלישי, ביקרנו באייאקס ארנה, שזה האיצטדיון של קבוצת הכדורגל השלטת בעיר (למי שלא מכיר), זה לא הקאמפ נו של ברצלונה, אבל חוויה. המשכנו להייניקן אקספיריאנס, בניין שבו המון אטרקציות שקשורות להייניקן, שמלמדות על המותג, בסיום גם שייט חביב בתעלות בסירה של הייניקן. וכן, יצא לנו להיות גם בחלונות האדומים, לא חוויה ששווה לכתוב עליה, אני לא ממליצה, שוק בשר, נשים שמציגות מרצון את גופן בחלון ראווה, לא כוס התה שלי, ממש לא, זה אפילו העציב אותי קלות. בערב נפגשתי עם בת דודי היקרה שמתגוררת שם עם בעלה ההולנדי המקסים, קשקשנו לנו, השלמנו פערים ואכלנו פסטה טעימה נורא בבית קפה- מסעדה חמים וכפרי.
ביום האחרון, שוב שווקים, קניות, הרבה קניות, בעיקר נעליים, ואקססוריז, תיקים, כובעים וגם קצת מזכרות, נכנסתי כמעט לכל חנות או רשת אופנה גם אם לא קניתי, העיקר לחוות, להכיר ולספוג השראה, מומלץ, במיוחד בעונה הזו, היו הרבה סיילים, והכול מקושט באדום בוהק לקראת חג המולד. ולסיום, שייט רומנטי בתעלות סביב העיר כולה, למיצוי החוויה של מים מים ועוד קצת מים של אמסטרדם, קצת על ההיסטוריה של העיר, לא נורא אם נשכיל קצת. זהו, נגמר, חוזרים הביתה עייפים אך מרוצים. נהניתי כל כך, תודה לך אמסטרדם, וכמו שאומר השיר: "אוי אמסטרדם, ווי מדאם, נו מדאם, קסם זר בן אדם..." (נוער שוליים).

זהו... כבר כמה ימים שאני בארץ מנסה לחזור לשגרה, מחר אני מתייצבת במתחם השוק הסיטונאי בת"א, כדי לייצג את הבלוג בשבוע האופנה "GINDI TLV". אני תמיד מתרגשת לקראת אירועי אופנה גדולים, אני תמיד חולמת שזה יהיה כמו בבלוגים או במגזינים שאני קוראת בשקיקה מחו"ל, ואז... אז מתחילות לזרום התמונות מאירוע הפתיחה, וזה מרגיש פתאום כמו "על מי אני עובדת?", כאילו תחפושת, מרגיש צביעות אחת גדולה. אלו לא אותם שבועות אופנה אותם אני חולמת בבלוג הזה ומשתפת אתכם באהבה כה גדולה, אצלנו זה תמיד נראה אותו דבר, כמו "האח הגדול" אחד גדול (הכי גדול) שפשוט העלו אותו למסלול, את כל "החבר'ה", אלו שאתמול רקדת אתם במועדון קריוקי של עינת שרוף, והחלטתם יחד להמשיך את הבילוי בשבוע האופנה, אחר כך יהיה אירוע קולינרי או כביכול תרבותי אחר, וגם שם נמשיך את הבילוי, וכך יוצא שאנשים נחמדים מאוד, שהקשר בינם לבין אופנה מקרי מאוד, הם אלו שמייצגים את האופנה הישראלית. וזה נראה רע... מספיק מבט חטוף אחד בבר היפה, בר רפאלי, שנדמה שהיתה שם כדי לכפר על אי אילו עוולות והאשמות שווא שדבקו בה לאחרונה כשלגופה אאוטפיט ג'ינס וטי שירט כעור ולא מחמיא וכדי להוסיף חטא על פשע גם נכתב על החולצה I LOVE BASIC (או משהו בסגנון), שזה מילים אחרות ל"תאהבו אותי, אני עממית" לא בר, את לא עממית, וזה בסדר, אין לך מה להתנצל, מספיקה תמונה אחת כזו כדי להבין שמדובר שוב ב"קומבינה", הקומבינה הישראלית המוכרת, מתי ישכילו אצלנו להבין שיש "קונספט" ויש "גימיק" והמרחק ביניהם, שנות אור. אני מאוד מאוד מאוד מקווה (אין מספיק מאודים לתאר...) שמחר אצפה בתצוגות שיכפרו על התחושה, על האכזבה הקלה.
וכן, הכנתי בגאווה בגדים לאירוע, בהתחלה, ובמהלך החיפוש אחר החולצה המושלמת גם למדתי על עצמי דבר או שניים, שחשוב לי לשתף; תלכו תמיד עם הסטייל שלכם, ועם מה שהלב אומר, לא רק באופנה. יצא שחיפשתי חולצה תואמת לחצאית, חרשתי כל פינה אפשרית כדי למצוא "חולצה חגיגית לאירוע"... ואז, נפל לי האסימון, אני לא אמצא אותה לעולם, כי אני לא אוהבת "חולצות חגיגיות לאירוע", אני אוהבת חולצות קלאסיות, הופעות קלאסיות, כאלו שמתאימות ליום, ועם אביזר ושדרוג קל, יתאימו בהחלט גם לערב, ובטח לשבוע האופנה הישראלי. אז עזבו אותי ממלמלות ושמלמלות, אני נשארת עם מה שאני אוהבת באמת, ויותר חשוב, עם מה שנוח לי :)
אז אני, התלתלים, הCANON, וביום רביעי תצטרף גם SIS, ננסה להתערבב בשלל האורחים מחר ומחרתיים וליהנות מהתצוגות ומהמעצבים המוכשרים. ההופעה שאלבש מחר כולה על טהרת רשתות אופנה. והשנייה, אותה אלבש מחרתיים לתצוגה הנועלת של דני מזרחי כולה על טהרת הוינטאג' מאמסטרדם, לאבלי אמסטרדם! (ותודה לעדידס היפה ששלחה אותי לחנות הכי שווה בעיר). תיעוד מובטח בפוסטים הבאים!
בינתיים, משאירה אתכם ליהנות עם תמונות מאמסטרדם המרהיבה. וכבר מתגעגעת...


 הנוף הנשקף מבית אנה פרנק, חוויה לא פשוטה, אך גם ממלאת בגאווה



מציאות ואוכל בשוק "אלברט קואופ"



  


  שוק הפרחים הצבעוני ואני קפואה כרגיל


 כפר הדייגים MARKEN



במפעל ייצור קבקבי עץ



 במפעל הגבינות המופלאות והטעימות


 השחפים על המזח כבר עפו, וזוהי לא יפו, זוהי אמסטרדם

טיפטיפון שותה קפה, ועוד איזה קפה!

עם כובע הצאר ניקולאי בכיכר דאם הקרה

צ'יפס ווופל, בריא.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה