יום ראשון, 13 בינואר 2013

תפתחי הפרעת אכילה, ותזכי לכתבה

לא הרבה דברים מצליחים לערער את תחושת השלווה שלי, בייחוד שמדובר בענייני בורות ונבערות בכל הקשור לאידאל היופי בחברה בה אנו חיים, הסגידה ליופי הבלתי מושג, המופרך, המרוטש והבלתי מציאותי, שממליכה מלכים ומלכות על פי מידת מכנסיים ולא על פי מנת משכל או חלילה כישרון, ידועה ומוכרת ומזמן לא מצאתי לנכון אפילו לפתח דיון בנושא הלעוס. אבל היום יצא לי לראות את התמונות של מעיין חודדה מתוך כתבה שפורסמה בMAKO בידור מרוחות לי על  הוול בפייסבוק והזדעזעתי. נכנסתי לקרוא את הכתבה בה מתארת חודדה לפרטי פרטים את הפרעות האכילה מהן היא סובלת. היא מתארת הפרעה קשה, ירידה של 40 קילו ויותר במשקל, הפסקת המחזור החודשי, והתמכרות לתחושת רעב, ועמה גם לקפה וסיגריות. המצב החולני הזה זוכה להערצה והאדרה בכתבה, בדמות תמונות אופנה בהן מצולמת חודדה במיטב המחלצות כאילו היתה מינימום קייט מוס (יחי ההבדל, בכל זאת...). הכתבה הכעיסה אותי. מקרוב לצערי, אני מכירה  את התופעה ויודעת עד כמה היא הרסנית, הפרעת אכילה היא מצב נפשי מאוד קשה, מצב שעלול להביא להידרדרות חסרת מעצורים. הצהוב, החדירה לפרטיות וההילולה סביב הבחורה שמתאדה בחולניות אל מול פרצופה של הכתבת יפעת הללי, ואל מול פרצופנו שלנו, עורר בי זעם גדול וחמלה, חמלה כלפי חודידה, ועוד יותר חמלה כלפי תרבות הצהוב והרייטינג שעל מזבחה מותר ורצוי להקריב כל אחד. לקחת את החלש ולהשתמש בו בצורה כל כך צינית וחסרת אחריות. אני מוצאת לנכון לפנות כאן למעיין באופן אישי ולומר לה שהערכתי אותה הרבה יותר כשהייתה מי שהיא, מעיין עם הפה הגדול, הערסית, השכונתית, ועם עוד כמה קילוגרמים, ונכון, זה לא מוצא חן בעיני כולם, אבל מי אמר שצריך למצוא חן בעיני כולם? את מחפשת את עצמך, ואת הולכת לאיבוד, אני מבינה שיש לך רצון שיקבלו אותך, בייחוד אחרי מה שעברת ב"אח הגדול" בזמנו, אבל גם הקבלה, וגם חסותו של המיינסטרים לא יביא לך שקט נפשי, זו אשליה בסך הכל, היום מכתירים אותך ומחר מכתירים את הבאה בתור, ואת שמך בקושי זוכרים, אבל את זו שנשארת עם ההפרעות ועם הכאב. חבל, חבל שבחרת להתפרסם בזכות הפרעות האכילה שלך, אין בך עוד דברים טובים הגברת חודידה, שהית מוכנה להתבזות ולרדת כל כך נמוך, למכור פרטים כה אינטימיים תמורת כתבה בצהובון דלוח? קשה להימנע מן ההקבלה לסיפורה האישי של ויקי כנפו שאחרי כל המאבק החברתי הגדול שהובילה, מצאה את המוצא בצורת מכירת תמונות עירום שלה בתמורה לפרסום, אבל אני לא רוצה להיכנס לענייני השד העדתי ולסטות מהנושא. הנושא כאן הוא אחד והוא ברור: מה אנחנו משדרים ואיזה דוגמה אנחנו מהווים לדור ההמשך? וכרגע זה נראה מידי רע... בימים כאלו כשחוק הפוטושופ מרחף מעלינו, וגורר מחלוקות ושיח חשוב על ערכים, על חינוך ועל אידאלים שגויים, כתבה שכזו היא פסולה ובזויה מיסודה וכל מי שמעודד, ומלבה את הרזון החולני הזה, שהוא שונה בתכלית מרזון טבעי ובריא, מוטב שהוא זה שירגיש מנודה ובלתי רצוי, ולא אנשים שכל עוולתם הוא משקל גופם. אדם הוא הרבה מעבר למשקל גופו, הוא הרבה מעבר לבגדים שהוא לובש, ובטח מעבר לצבע עורו, אז אנא מכם, הואילו להוריד, ולו לרגע, את משקפי האיוולת, ותסתכלו בגובה העיניים, לא מתוך ביקורת ולא מתוך פחד, כלפי האחר, כלפי זה שאינו דומה לנו, ותראו, הכל נראה יפה יותר בלעדיהם.
חומר למחשבה.

צילום׃  ליאור קסון
"האמת, רק בימים האחרונים התחלתי להבין על מה את מדברת, כי הגוף מאותת לי. המחזור שלי בדרך כלל מגיע כל חודש כמו שעון, והחודש הוא לא הגיע. הלכתי להתייעץ עם הגננת של הבן שלי שהיא תזונאית, והיא אמרה לי מה לעשות, אבל זה לא עזר ולכן ניגשתי השבוע לרופא. הוא אמר לי שהוא דואג ושאני חייבת להתחיל להכניס אוכל לגוף. אז אכלתי קצת והמחזור הגיע, אבל בראש אני רוצה לרזות עוד. אני שוקלת עכשיו 48 קילו, אבל אני רוצה לרדת עד שאני אהיה בקו הממש ממש תחתון, ומשם אוכל לשחק. לעלות קילו, לרדת". יפעת הללי | מגזין mako | פורסם 10/01/13 17:42

מעיין חודדה, 48 קילו של הפרעות אכילה
(צילום׃  ליאור קסון)
 "מעבר למחזור שהפסיק, לנשירה בשיער ולחולשה שיש לי כל הזמן, יש ימים שאני אומרת לעצמי 'אוקי, אני רזה. ומה עכשיו?'", היא מספרת. "יש לי מין תחושת ריקנות, ואני מתגעגעת לשמחת חיים שהייתה לי פעם. אני מודה שלפעמים אני מחכה להביא את הילדים מהגן כדי שזה ימלא אותי קצת, שתהיה לי קצת תעסוקה, כי כשאני לבד יש לי זמן לחשוב. אם לא היו לי את הילדים והייתי רווקה, בטוח הייתי מדרדרת עכשיו לאנורקסיה ולדיכאון. רק המסגרת מחזיקה אותי. אני חושבת עליהם, על מה יהיה איתם אם אני אדעך. גם אימא שלי אמרה לי לא מזמן,  'זה מה שאת רוצה לילדים שלך? שיראו אמבולנסים מעל הבית?'. היא צודקת". יפעת הללי | מגזין mako | פורסם 10/01/13 17:42



(צילום׃  אלעד דיין)
"אני לגמרי מסתפקת בזה שכותבים עליי או שמצלמים אותי מדי פעם, כי זה כיף וזה פאן, אבל לעשות מזה קריירה? אין לי את האומץ הזה. אני לא באמת מרגישה שאני שווה – אני לא מספיק יפה, לא מספיק מוכשרת. בעיקר טוב לי שמזכירים אותי שאפשר, זה כל כך ממלא אותי. הרי לפני שהתפרסמתי לא הייתי כלום. הייתי אישה בהריון, אשתו של מוטי חודדה, מעבר לזה לא היה לי בסיס לחיים. עכשיו אני שם. מכירים אותי. אפילו אם אין לי מזה פרנסה ואני לא איזה שחקנית דגולה או זמרת, זה פשוט כיף". יפעת הללי | מגזין mako | פורסם 10/01/13 17:42

7 תגובות:

  1. זה ידוע שאנחנו שייכים לדור אחר,המזפזפ שמושפע מהמסכים ,אינטרנט ומהמגזינים . זה לא כמו בתקופה של סבתא שלנו שהמודל היפה היתה מרלין מונרו, המלאה והעסיסית אבל אז היו משייכים את זה למעמד העשיר ומי שהיה רזה הוא היה עני. אנחנו ברובנו שיטחיים שרגילים למה שהחברה מכתיבה לנו. עצוב המקרה שלה

    השבמחק
    תשובות
    1. אין לי בעיה עם הדור המזפזפ, וגם אין לי בעיה עם המודלים ומידותיהן ההולכות ומצטמצמות, אני לא מיתממת, דוגמניות חטובות זה יפה וזה טוב כל עוד הן בריאות הכל בסדר. הבעיה מתחילה עם כתבה כמו זו שמקדשת את המטרה=רזון, גם אם האמצעי להשגתה הוא הפרעה חולנית והרעבה עצמית.

      מחק
  2. מזעזע!
    לא קראתי את הכתבה והציטוטים שבחרת להביא לכאן, מתוך דבריה של מעיין, ממש זיעזעו אותי!
    בעיניי הבלתי מקצועיות זה נראה שהיא זקוקה לטיפול מעצים אישיות ולא לדיאטה!!
    פוסט רהוט וחשוב יקירה!

    השבמחק
  3. העניין הבעייתי בעיני הוא שאת מציגה את המחלה שלה (שהיא מאוד רצינית וקשה בעיני) כמשהו שמעין בחרה בו ועושה מתוך רצון להתפרסם. אני בטוחה שכוונתך טובה כשאת אומרת שאהבת אותה יותר לפני כן, אבל אני די בטוחה שהיא לא בחרה במחלה, ושהתבטאויות כאלה לא משמחות אותה. אלה כמובן רק השערות כי אני לא יודעת מה באמת מעין חושבת ומרגישה, אבל מהיכרותי את המחלה אני יכולה להגיד שזה לא משהו שאפשר להחליט להפסיק בכזו קלות, ושזה בדרך כלל מורכב הרבה יותר מבחירה אסתטית. זו מחלה לכל דבר ועניין, וההתמודדות איתה, כמו עם כל מחלה אחרת, דורשת הרבה רגישות מצד הסביבה.

    השבמחק
    תשובות
    1. היי דנה, אני לא מציגה את המחלה של מעיין כאילו היא בחרה בה, להפך, אני מעבירה ביקורת על החברה שמעודדת נשים לרזון בכל מחיר. כתבת שאת מכירה את המחלה לצערי, אז מי כמוך יודעת שמי שחולה בה מתמודדת עם בעיות ומצבים אינטימיים מאוד קשים שאת פרטיהם בחרה מעיין למכור בתמורה לפרסום בצהובון וזו הביקורת שיש לי עליה. שהרי אם היא היתה מציגה את מצבה כבעיה, כאזהרה הכל היה נראה אחרת, אבל היא בוחרת להצטלם כאילו היתה דוגמנית, כמושא להערצה, כמי שמהווה דוגמה ליופי כזה או אחר. הכתבה הזו חד משמעית לא מגנה תופעה שתסכימי איתי שהיא קשה, תופעה של חברה שמעודדת נשים לרזון בכל מחיר. מקווה שהבהרתי את דבריי יותר :) תודה רבה לך על התגובה זה נושא מאוד חשוב. הגר

      מחק