יום רביעי, 23 באוקטובר 2013

זוהר בדשא



מצטערת אנשים אבל אני ממש ממש נהניתי אתמול בפארק הירקון! נכון, רירי נתנה הופעה בהילוך ראשון, היא לא החליפה מספיק בגדים, לא בחרה באאוטפיט הכי מוצלח, שרה עם פלייבק, הפלייליסט לקה בחסר (בייחוד את Russian Roulette...), היא איחרה בשעתיים, ויש עוד כמה וכמה טענות. ועדיין, רירי זאת רירי, היא יפה בטירוף, רוקדת כמו אלילה, והיא נתנה אחלה של שואו, מבדר, סוחף, וכובש.
היא עלתה לבמה לובשת תחתונים כמיטב המסורת וחזייה, עליהם סוג של גלימת שיפון שחורה אותה הסירה בהמשך, היא עטתה כתר יהלומים שגרם לה להיראות סוג של חד-קרן, עם תוספות שיער מלאכותי ארוך, לא הבחירה הכי סטייל שיש, המראה כולו היה של נסיכה לוחמת, וזה התאים לה, יותר נכון, אפילו זה התאים לה. לכל אורך ההופעה היא לא הפסיקה לדבר עם הקהל תוך שהיא צועקת לנו TEL AVIV במבטא האמריקאי- ברבדוסי שלה. אני שומעת ומבינה את הטענות סביבי, לפיהן מדובר במופע זול, פשטני ורדוד, הכי קל לומר את זה, אבל לצד זה צריך להודות ולהעריך את המוצר הזה, את הגאונות שביצירת מותג בסדר גודל כה עצום כמו ריהאנה. בדיוק באותה מידה בה אני מעריכה יוצרים גדולים ועמוקים כמו ליאונרד כהן, אני מסוגלת להעריך כוכבת פופ מיוחצנת, ממוסחרת וצעירה, וחייבת לומר בכנות שלא בטוח שהיתי נהנית במופע של ליאונרד כהן ודומים לו, כמו שנהניתי במופע הזה. לא תמיד הערצה או הערכה ל"תרבות גבוהה" בהכרח מבטלת את האפשרות ליהנות גם מתרבויות אחרות, החיים לא צריכים תמיד להיות כבדים, וזו בהחלט חכמה בעיניי לדעת לקחת דברים בקלילות, בייחוד כשמדובר במופע בידור פופי, של כוכבת על שבאה לפזר קצת אבק כוכבים בלבנט, וטונות של זוהר בדשא. ועם תחושות לא מתווכחים, הקהל נהנה, כל חיוך וחיוך של ריהאנה, וכל צעד מהריקוד המטורף הפרובוקטיבי שלה ,גורם לך לסלוח לה על הכל ופשוט ליהנות. 
50,000 איש ויותר היו שם, הגיל הממוצע להערכתי עמד על 14, ולי, אחרי 20 שנים בהם לא הייתי בהופעה בסדר גודל כזה, עלו פלאשבקים מהופעות על הדשא של פארק הירקון, אי שם בשנות ה 90', מטאליקה, REM, מייקל ג'קסון... לרובן אפילו לא נכנסתי, ישבתי עם החבר'ה בחוץ, ואפילו שבן זוגי כיום מבקש ממני לא לספר את זה, אותי זה ממש לא מביך. עבור ילדה בת 15-16, ההתרחשות בקהל לעתים יותר חשובה מההופעה עצמה. הפעם, כתיקון, לא רק שלא ישבתי בחוץ, אלא עמדתי עשר שורות מהכוכבת עצמה במתחם הגולדן רינג. את החזרה לגיל הטיפש-עשרה ואת התיקון, השלמתי עם כובע שרכשתי כאחרונת הנערות הגרופיות בעמדת המרצ'נדייז. את ההוכחה הסופית לכך שבת 15 אני לא, סיפק במפתיע כוכב נערץ שלי מהניינטיז, גיטריסט ליווי של ריהאנה, נונו מלהקת אקסטרים, עדין חתיך הורס, אין מצב שמישהו בקהל מלבד סיס ואני היה מזהה, וזאת מפאת גילנו "המופלג", יש מצב שרוב הקהל עוד לא נולד בזמן שאנחנו תלינו פוסטרים של נונו וחבריו ללהקה בחדר. ריח הסיגריות בשיער והגרון הצורב בסיום ההופעה, כמו גם ההליכה הארוכה חזרה לאוטו, הותירו אצלי עוד זיכרון מתוק, חוויה מיוחדת שלא אשכח באוסף חוויות הפסטיבלים הרבות שלי.
כוכבים, יהלומים וזוהר בדשא,
הגר




























2 comments:

  1. נראה שעפתן על עצמכן, איזה כייף!
    גם אני הייתי שם, אבל מודה, בפחות מעוף. אצלינו זה היה יותר מפגש חברות לצלילי רירי :)

    מה שכן, נורא בא לי על הכתר שלה!

    השבמחק
    תשובות
    1. בהחלט היה מעוף! הכתר שווה ויהלום אותך חד קרן לגמרי! עד מתי נמשיך להגיע לאותם מקומות מבלי להיפגש...?

      מחק