יום רביעי, 27 בנובמבר 2013

אריק


אריק של כולנו.
אני קמה הבוקר בתחושה קשה, מועקה ממש, כובד לב... אריק איינשטיין נפטר, זה לא מתעכל, לא נתפס. כל הקלישאות כבר נכתבו ונאמרו, וכאילו אין לי מילים, כן גם אני לעיתים נותרת ללא מילים, לא יודעת מה לכתוב...
אז אני אכתוב על אריק של כולם אבל גם על אריק הפרטי שלי, לכל אחד נדמה לי, יש אריק פרטי משלו. אריק הוא קודם כל של אבא ואמא שהעריצו כל כך, העריצו את צניעותו, את כישרונו, את ההומור הפשוט, את הקול העבה, את ענוותו, יופיו וגובהו, הסמל של תל אביב הישנה והטובה. שיריו הם פסקול ילדותי ובגרותי ואפילו של ילדיי. לא בכדי נבחר לגלם את דמותו של זיגי בסרט סאלח שבתי, הוא גילם עבורנו את הישראליות החדשה והיפה, את מיזוג הגלויות כשברקע "לי ולך" הרומנטי. כל כך הרבה צחוק זה אריק, צחוק אינטלגנטי, מתוחכם, עדין, רחוק שנות אור מוולגריות המאפיינת את ההומור הישראלי בן ימינו, "רססייה מניאק" ו"אבראבו על הלנצ'יה" צעקנו בבית בהשפעת הסרט "כבלים", ואבא זורק קללה מידי פעם "נען דין באבור אל ג'אבקם" בהשראת המערכון הכה מזוהה של לול על העולים החדשים המגיעים ארצה, ואז אבא צוחק באהבה, בהזדהות עמוקה. במונדיאל 1990 כולנו מנסים לזכור את כל שמות הכדורגלנים כמו ששר אריק ב"אלה שמות" הגאוני, ומידי פעם כשאין מה לראות בטלוויזיה אבא צוחק ואומר "לה מרמור"! למי אין חשק לפעמים פשוט לשבור את מסך הטלוויזיה? תנו לראות כדורגל בשקט עזבו אותנו מתרבות גבוהה, כל כך עממי, פשוט, כל כך רלוונטי, התשובה לכל מי ששואל למה דווקא הוא מסמל את הארץ היפה. אני בספק אם הבינו את המחאה שלו הקטנה והאישית אל נוכח התרבות המתדרדרת, השחיתות וההתבהמות, כמו גנדי ישראלי, בדרכו שלו מחה, הוא הסתגר בביתו, ובשואו הזה החדש והמהונדס הוא מאן לקחת חלק, בין הבודדים שזעקו "המלך הוא עירום" בשירו עיתונאי קטן שלי. אמנם מעולם לא הטיף, חי בגדר "חיה ותן לחיות" אבל למרות זאת ומשום כך היווה דוגמה ומופת, התגלמות הערכים עליהם בנויה מדינתנו הקטנה, כך הינו רוצים לראות אותה, רק שלצערנו, כמו אריק יש בודדים.

אריק שלי.
אריק הוא הרבה של ההורים שלי, אבל הוא גם שלי. היתי ילדה שחורה ומתולתלת, שקוראים לה הגר. כשלכל הבנות בכיתה היה שיער חלק וארוך, עם צמה משתלשלת, כשלכולן קראו מיכל ונועה ושירלי, לי קראו הגר, והיו לי תלתלים שחורים ופוחזים... קינאתי נורא, הרגשתי שונה, אחרת, רציתי להיראות כמותן, רציתי שם כמו של כולן. אני זוכרת את אימא משמיעה לי את "קומי קומי הגר הגר, ולכי לך אל המדבר", ואז לרגע אחד קטן לנוכח מילות השיר וקולו המלטף של אריק, הרגשתי מעט מיוחדת ושמי המוזר פתאום קיבל הכרה, אישור, ועוד מאריק! דמיינתי את עצמי הגר המקראית, צועדת יחפה במדבר עד שנגלה אליי מלאך האל (אז עוד לא ידעתי שהחזון הזה סופו שיתגשם), עד היום אני אוהבת את המדבר יותר מכל מקום אחר, את החול הצורב, את השמש בעיניים, ואת רוח הקדים. בבגרותי עת אני וחבריי החלטנו להיות נערי פרחים, התוודענו למיטב שירי העבר, לביטלס לדורס, ובאותה נשימה גם לאריק, שירי איכות. ואז שמעתי את השיר "עטור מצחך" הדימוי של "זהב שחור" המעטר מצחה של נערה בקולו של אריק נשמע פתאום טוב, ולעתים דימיתי את שיערי שלי הסורר לזהב שחור, וחלמתי שיום אחד חייו של זה שאהיה איתו יהיו מלאי שיר... זה לא מה שגרם לי לקבל את עצמי, עדין הרגשתי פחות טובה, פחות יפה, זה לקח זמן, אבל היתה נחמה, היה מקום מפלט ולו לכמה רגעים, אני חושבת שרק היום אני מתחילה לקבל, להבין שליופי יש הרבה פנים. אבל לאריק, לשיריו, שהשפיעו על הוריי כמו גם עליי ועל בני דורי, יש בהחלט חלק, אמנם קטן, אך מבורך בתהליך הקבלה שלי את עצמי.

קשה לי לכתוב, יש לי גוש בגרון שמכאיב, והדמעות מאיימות בכל רגע לפרוץ, זה מדהים, שאדם שלא הכרתי גורם לי להרגיש שאיבדתי מישהו קרוב, וזה מה שקורה לכולנו כנראה, כולנו הכרנו את אריק, דרך השירים, והצחוק, פסקול חיים, פסקול של מדינה, סמל, כאן כל הקלישאות נכונות. מבט קצר בפייסבוק מגלה, שגם במותו, אריק איחד מדינה שלמה. גם את סבתא שלי לאה איבדתי בחנוכה, גם סבתא אהבה את השיר "הגר", אני אפילו זוכרת איך רצתה שיזכה במצעד שירי אריק שצוין לפני שנים רבות בגלגל"צ. חנוכה זה זמן מיוחד כנראה, זמן של אור, זמן לזכור, זמן של גדלות נפש, של התגברות הטוב על הרע, ואריק תמיד יזכיר לנו מהו טוב אמתי, מהי צניעות ופשטות, ואהבה טהורה. אריק, סבתא, דור הולך ונעלם, זו זכות עבורי לדעת שלקחתי חלק ולו במעט ונמניתי עם הדור הזה. כה כואב הוא הגעגוע, שורף, ומטריד יותר מכל כאב, לעולם נתגעגע לימים אחרים, לימי התום, ואולי עוד ניפגש...

הגר









" עטור מצחך זהב שחור

(אינני זוכר אם כתבו כך בשיר)

מצחך מתחרז עם עיניים ואור

(אינני זוכר אם חרזו כך בשיר)

אך למי שתהיי, חייו מלאי שיר "


א. חלפי



יום שלישי, 26 בנובמבר 2013

מי מפחד מילדות רעות?

תצוגה מקדימה

הרהורים על באד גירלס

אני אוהבת באד גירלס אולי כי בעיניי הן כל כך טובות. כל כך הרבה דובר באחרונה על ילדות רעות, "לא מוסריות" כך כינו אותן, כך כינתה אותן החברה, התקשורת, ילדות בנות 15, 16, 17, מופקרות, שרמוטות, זולות. אבל ממתי להיות בת 15 זה פשע? ממתי להסתנוור מאליל נעורים זו עוולה? להעריץ זמר, אומן, יוצר, ואפילו עמית לעבודה, את הבוס את המורה, זה לא מוסרי? ומי שמנו בעצם לשפוט? אנחנו שופטים, קובעים, חורצים גורלות במחי סטטוס בפייסבוק, ולרגע לא עוצרים להסתכל עמוק פנימה, להביט במראה הגדולה שה"פרשייה" הציבה בפנינו, להבין את גודל הטינופת, הרפש, הלכלוך, הכיעור שדבק בנו, בכולנו. כמה קל זה להאניש את הכיעור, ולייחס אותו לאחרים, לאלו הלא מוסריים, במקרה הזה, לאותן "ילדות רעות", התגלמות כל העוולות שלנו כחברה. חטא ההיבריס, העיוורון, שכרון החושים, זהו לא חטאו של הזמר המפורסם זהו החטא שלנו, חוסר היכולת להבחין בין טוב לרע, בין צדיק לרשע, בין מותר ובין אסור, הכסף הגדול מסנוור את עינינו, ומדכא את היכולת שלנו לזכור מי אנחנו באמת. אנחנו עומדים מול המראה ובוחרים להיתמם, להאשים את ההוא ואת זה. אז לא! אף-אחד לא אשם חוץ מאיתנו, אנחנו אשמים, רק אנחנו. מהן ומיהן אותן "ילדות רעות"? במה פשעו? ומה חטאן? "ילדות רעות" מעין שם כללי שמייצג את כל מה שאנחנו לא, אנחנו הצדקנים, אנחנו הערכיים, המוסריים, הטובים. כשמפרקים את המושג הזה "ילדות רעות", את המונח הזה, את ההכללה, כשמסיטים מעט את הוילון, עומדות שם בסה"כ בנות צעירות, ילדות שבריריות, רועדות, מבוהלות, שמבקשות מעט חום ואהבה, הן יכלו באותה מידה להיות שלי ושלך, יש להן עיניים, שפתיים, אוזניים, יש להן פנים ויש להן גם שם. מלבד להיות תמימות ככל בנות גילן הן לא עשו דבר רע, פשען היחידי הוא תמימותן. הן לא אשמות בכך שלא הגנו עליהן, שהיו מי שכשלו מלמלא את תפקידם. לנוכח כל אלו הצביעות גואה, לא מניחה את הדעת, כשלצפות בתכניות פח, ולשתף פעולה עם תרבות הרייטינג האווילית, שנועדה רק לפאר ולהעצים את עגל הזהב של בעלי הממון זה בסדר, אבל ניצול של ילדות צעירות ותמימות בידי אותם בעלי ממון, יותר נכון בידי אלו שמונעים ע"י אותה מכונה בדיוק, זה לא! זה לא אנחנו, וזה לא קשור אלינו, זה שמור לילדות רעות, שיש להן הורים רעים, ומורים גרועים, וסביבה רעה, לא לאנשים כמונו. אנחנו נאשים את כולם, את הילדות, את התרבות, את התקשורת, את ההורים, את מערכת החינוך, את המוצא, כולם אשמים, רק לא אנחנו. אבל תביטו לרגע במראה הזו, זו שהושמה לנגד עינינו בכוח ובעצמה יתרה, אם תהיו ישרים, במבט אחד עמוק, אמתי, תגלו שאנחנו הם אלו שכשלו, אנחנו כחברה כשלנו! במקום לתקן, שפטנו, במקום להכיל הדרנו, ובמקום לקבל שוב הגדרנו. לא, בעיניי אין ילדות רעות, יש רק ילדות שטעו בדרך, ילדות שאנחנו במו ידינו הובלנו אל המקומות הלא נכונים, אנחנו שמטפחים את תרבות הכלום והשום דבר עם כל זפזופ בשלט, אנחנו בסיפור הזה הם הזאב הרע, לא אף אחד אחר, וכמה קשה להודות.
אין ילדות רעות, יש ילדות טעונות הגנה, שרק אנחנו נוכל להגן עליהן, כי לנערות צעירות מותר לטעות, גם לבוגרות יותר מותר, גם לנו לכולנו מותר, אנחנו בני אדם בסה"כ, שבירים כמו זכוכית, נידפים ברוח כמו עלים, השאלה היא האם נבחר מכאן להמשיך לטמון את ראשנו בחול, או שמא היום, עכשיו, נחליט לקחת אחריות ולתקן.
ילדות רעות, אתן טובות, יום אחד כשתקלפו לאט לאט, שכבה אחר שכבה את הקליפות, יופייכן האמתי יתגלה במלוא הפאר, כי בכולנו יש יופי, לעתים כשאין סביבנו מי שיחשוף אותו, זה הזמן שעושה זאת, הזמן מלמד אותנו ומלטש אותנו ממש כמו יהלום, עם הרבה מכות, ומהלומות וכאב.

לסיום, תמונות של הילדות הרעות הכי הכי טובות שיש. 

תהיו רעות,

הגר

איימי ווינהאוס

ריהאנה RIHANNA

קארה דלווין

סקאיי פררה

ג'ורג'יה מיי ג'אגר

ריטה אורה

סוקי ווטרהאוס



יום שישי, 22 בנובמבר 2013

בלי עין הרע


ברוב התרבויות האנושיות החל מהתרבות המצרית העתיקה ועד לתרבות המערבית והמתקדמת של ימינו, האמונה בעין הרע היא האמונה התפלה הרווחת ביותר. לעין יוחסו מאז ומתמיד סגולות מיסטיות ומיוחדות, בתרבויות עתיקות נחשבה העין לסימן של כוח שמגן, שאחראי על כוחות טבע, ואף שומר מפניהן. גם בימינו לעין מייחסים כוחות מיסטיים גדולים שיכולים להרע וכך גם יכולים להגן. בעולם האופנה שלנו, מסתבר, עין היא לא רק אמונה או כוח, היא יכולה לשמש גם כאייקון סופר-אופנתי, מתוחכם, חדשני, ומרענן. אם לשפוט לפי התאוצה שצברה קולקציית העין של קנזו/KENZO העונה, נגיע למסקנה שלעין אכן יש כוח, ואחרי שתעברו על התמונות, יש מצב שגם אתם תתחילו להאמין. פאשניסטות רבות ברחבי העולם, כמו גם כוכבות ואייקוני אופנה, ביניהן היילי סטנספילד וסולנז' נואלס, כנראה מאמינות בכוח העין ומדגימות כיצד עין יכולה להיות סמל מהפנט. מלבד קנזו, הציגו השנה גם מארה הופמן ולנווה/LANVIN קולקציות בעלות מוטיב עין, אם כשעיניים משולבות בהן במרומז, ואם כשהעין היא האייקון המרכזי שמוביל את הקולקציה. ייתכן והדעות יהיו חלוקות לגבי המגמה הזו, וכן, כבר ניתן לדמיין את הגבות המורמות, אבל אחרי הכל, ועם זאת, צריך לזכור שאופנה היא דרך חיים שמביאה לעולם חדשנות, אומנות, תעוזה, ופריצת גבולות, באופנה אין מקום לשמרנות, ובטח לא לעכבות, אז שימו עין...

עיניים, סטייל, ונשיקות,

הגר
היילי סטיינספילד


סולנז' נואלס בעגילי עין


ג'יזל והעין













על המסלול של ורה וונג

על המסלול של לנווה / LANVIN

על המסלול של מארה הופמן

על המסלול של קנזו

יום שלישי, 19 בנובמבר 2013

MICKEY FOREVER


את זה שמיקי הוא כוכב עליון, העוקבים והעוקבות הקבועים של הבלוג יודעים כבר הרבה לפני כולם (קליק לפוסט המיתולוגי על מיקי). ועכשיו מתורגמת המגמה גם אל רשתות האופנה. בימים אלו מיקי מככב בקולקציה מיוחדת, צבעונית ומקסימה של רשת FOREVER21, שת"פ של הרשת עם דיסני, שבהחלט מאשר רשמית וסופית שמיקי, מלבד היותו סלב מוערך ונערץ, הוא גם ה MUST HAVE החדש במלתחה. בשבוע שעבר הושקה הקולקציה בסניף בקניון עזריאלי, שם גם התבשרנו על פתיחת סניף חדש של הרשת בקריון קרית ביאליק (לידיעת הקוראות הצפוניות חובבות הרשת). לאירוע הצטיידתי במקרה בלוק מיקי משלי, אמנם החולצה נרכשה ברשת אחרת, אך אני בהחלט נהניתי מכך שהתאמתי במדויק לאווירה.
מדד הלייק: לייק++ 
המלצה: הצטיידי לפחות בפריט אחד עם האייקון הנחשק העונה, ושלבי אותו עם ההפך המוחלט, עם חצאית או מכנסי תחרה, טול, נצנצים, למראה שיקי ומתוחכם!
כל הפרטים על הקולקציה בסוף הפוסט.

מיקי, מיני, ונשיקות.

הגר






על קולקציית "מיקי וחברים" של רשת FOREVER21
FOREVER21 ודיסני משיקים קולקציה חדשה במהדורה מיוחדת, הכוללת אוסף פריטי אופנה ואביזרים לנשים, תחת השם קולקציית "מיקי וחברים לפוראבר21". העיצוב במראה רטרו של מיקי מאוס והשראות שנות ה-80'. בקולקציה סווטשירטים ורסטיליים הפיכים, חולצות ועליוניות אוברסייז משולבות שרוולים מעוצבים, ג'ינס על ג'ינס בשילוב חולצות כותנה עם כיסים, ז'קט ג'ינס, חולצות טי ומכופתרות, סריגים, אוברול, מכנסונים, מכנסיים ארוכים ואביזרים משלימים: כובעים, חותלות,  מטריות, תכשיטים, נעליים, תיקים ועוד. הפריטים מוצעים במגוון דפוסים צבעוניים או בשחור לבן ובסיטואציות שונות מעולמו של מיקי מאוס לאורך השנים. טווח מחירים: 42.90 ₪ ועד 149.90 ₪  להשיג בחנויות FOREVER21 קניון עזריאלי ת"א, החל מה-21 בנובמבר גם בקריון קריית ביאליק.


וזה לוק המיקי שלי כפי ששיתפתי באינסטגרם שלי

מאיפה?
חולצה: מנגו/MANGO
קימונו ג'ינס: רנואר/RENUAR
מכנסיים, תיק, שרשרת ונעליים: אוסף פרטי

יום ראשון, 17 בנובמבר 2013

SMOKERS CHIC


אז מיילי סיירוס הדליקה סיגריה על הבמה. האקט עורר צונאמי של הדים וביקורת כלפי פרובוקציה זולה וטיפשית. ועם זאת, הפרובוקציה המטופשת מעוררת שאלה נושנה, למה בעצם עישון, מעבר לפן הבריאותי הברור, נחשב כל כך רע? ולמה עדיין, בחברות נאורות ומתקדמות, עישון בקרב נשים הוא טאבו?
אם בימינו החקיקה והמודעות הגוברת להשלכות הבריאותיות שיש לעישון גורמים להרמת גבות נוכח גברים שמעשנים, כלפי נשים שמעשנות, הגבות מורמות כפליים. האם נשים מעשנות הן באמת כאלה בד-גרילס? התשובה היא כנראה רחבה, ונעוצה בשורשים ובהיסטוריה חברתית, תרבותית. נורמה עתיקת יומין אומרת שנשים לא צריכות לעשן, גם לא לקלל, ולא לשתות אלכוהול, זה בניגוד לכללי הליידי, ואלו אקטים שמיוחסים רק לגברים, לגברים מותר, אבל נשים הן לא מספיק אחראיות, אותן טענות הצדיקו בעבר הדרת נשים מבחירה, ועד היום בתרבויות מסויימות, אף אוסרת עליהן לנהוג. למעשה, מעבר לפן הבריאותי שבכל סוגיית העישון, כנראה שאין בדבר שום פסול של ממש, הכל מתחיל ונגמר בנורמות, נורמות שלא תמיד משקפות מציאות, נורמות שמגבילות, שמגדירות שמקבעות. שמרנות ודעה קדומה, אחת הרעות החולות של החברה. אז לא, נשים שמעשנות הן לא ילדות רעות, יתרה מכך, בעולם אחר, עולם חתרני יותר, שקורא תיגר על העולם המוכר, הנורמטיבי, הקונבנציונאלי, הוא העולם הויזואלי, העולם הוירטואלי, שם, עשן הסיגריות לא רק שאיננו מוקצה, אלא הוא מבורך, הוא נחשב חושני להחריד ולו רק בשל היותו "מוקצה" בעולם האמיתי, דווקא העשן, הלכלוך כאן מוצג כמבוקש, אומנותי אפילו, הוא מצטלם טוב, הוא משווה לתמונות משהו שובב ומתוחכם, ואם כבר ליהנות מעשן הסיגריות, מוטב שיהיה כך.

התמונות מתוך ה TUMBLR של הבלוג, ויש שם עוד הרבה.
עקבו אחרינו:  twosistersandstuff.tumblr.com


























עוד תמונות השראה ב TUMBLR של הבלוג