יום ראשון, 20 ביולי 2014

פיסת בראשית

בימים אלו של מלחמה, אני לא מרגישה שום צורך לכתוב על אופנה, זה נראה לי פתאום כה שולי, המוות והשכול משני הצדדים לא נותנים מנוח, תחושה איומה של חוסר צדק, של יתמות, של קרב מכוער, מיותר, שהרי החיים כה יפים, יש בהם כל כך הרבה טוב, אז למה לעזאזל, למה? למה צריך לריב? להרוג?
הדבר היחידי שהיתי מסוגלת לכתוב לכם היום, הוא זה, פוסט שכתבתי אתמול בפייסבוק, הוא החל להיכתב בדרכי חזרה מאילת, ופורסם בדרכי לכנרת. אין לי עוד לומר, או אפילו לחשוב, אני מצטערת...

"
יש אמיצים שנלחמים במלחמות,
יש דעתנים המקיימים הפגנות,
יש המשבחים, ויש מקללים
יש הנרתמים ותורמים לחיילים.
יש החיים תחת אש ואזעקות
ויש המארחים מהדרום משפחות.
ואני, לא יצא לי לעשות משהו הירואי, אמיץ,
אני, לא ממש יש לי במה להשוויץ...
כי אני, כל מה שהיה לי ויש לי לתת,
זה משהו פשוט, די בנאלי האמת,
וזה הדבר שאני יודעת לעשות הכי טוב,
אני, אני בחרתי לאהוב.
לאהוב את ארצי מולדתי, את פלאיה,
את מגיניה, בניה, שוכניה, ונופיה
את הכחול העמוק המכשף של ים סוף
את חולות המדבר הקדום, החשוף
הטורקיז של כנרת שזור לתכשיט
ברכותיך, קללותיך, פיסת בראשית
"

חולמת. מתפללת. מברכת. שלום.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה