יום רביעי, 18 בפברואר 2015

כמו תינוק

אני כותבת את הפוסט הזה כדי לשמור ולשמר את הזמן הזה, את הרגע הזה, הספציפי, בו הגשמתי חלום.
זה עוד לא קרה לי, להקליד מילים ולבכות מהתרגשות. אני חושבת שהרגשתי כך כשילדתי את הנסיכים שלי. אז כן, מסתבר שחלומות מתגשמים.
אז למה הלכתי רחוק? איפה היתי? ואיך יצא שבדרך גם חשבתי שהגשמתי? אולי שכנעתי את עצמי שהגשמתי...? אבל הוא היה שם תמיד, ברקע, הלך, חזר, חפר, ולא הרפה, רצה רק לפרוץ אל אוויר העולם. אז הנה הגיע הזמן שלו, של החלום שלי, והוא כל כך נכון, וחדש, ומתוק, כמו הצחוק, כמו תינוק, בהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה... והדרך, הטעויות, האכזבות, הניסיונות, הם חלק מהעניין, חלק בלתי נפרד, שהרי בלעדיהם הוא לא היה מתקיים.

בבקשה אל תפסיקו לחלום,

שלכן תמיד,

הגר







יום ראשון, 1 בפברואר 2015

אתגר יום א'


מאותגרת יום א'. יום ראשון הוא יום שאני לעולם לא אדע איך להתחיל והיכן ייגמר... אחרי שבת, שכולם בבית, כולם איתי, צחוק, שמחה, מנוחה, פתאום אני מוצאת את עצמי לבד, וזה גורם למעין תחושת ריקנות מדכאת ומייאשת. בשבת הזו טיילנו, בעודי בתוך הירוק יצא לי לחשוב המון (טוב זה קורה לא רק בירוק, זה קורה בכל צבע, תמיד אני בעודף-חשיבה). בעקבות תמונה של בחורה שירדה במשקל כ 40 קילו, בסגנון ה"לפני ואחרי" שפרסם אחד מהעיתונים בפייסבוק באותו בוקר שבת חשבתי על כל סיפורי ההצלחה האלו שמראים לנו, על כך שמהללים ומשבחים נשים על זה שהן יורדות במשקל (כן, גם גברים אך בעיקר נשים), הנושא הזה כל הזמן עולה וחוזר ולא מניח, דימוי הגוף הנשי. אני לא מבינה את התשבחות המוגזמות הללו, ואת ההתעסקות המוגזמת הזו, עם כל הכבוד, ובוודאי שאני בעד אורח חיים בריא ומאושר, אבל לא בכל מחיר. התשבחות המוגזמות לסיפורי ירידה במשקל, מעבירות בעיניי מסר בעייתי, הפרופורציות לא נכונות, לא יכול להיות שנשים לרוב תהיינה מוזכרות בהקשר של מראה, או בהקשר של משקל, נשים הם עולם ומלואו ממש לא רק מראה. אני למשל היתי רוצה לטפוח על השכם לנשים על דברים אחרים, לתת חיזוק חיובי לנשים שלמרות לידות, שינויים, מעברים והרבה לחץ נשארות נאמנות לעצמן ומקבלות את השינוי, חיות איתו ולא נגדו, מצליחות בתחומים רבים לא רק בקריירה אלא גם בתחום המשפחה, מגדלות משפחה למופת כן כן, זה ערך בעיניי וזו זכות לגדל ילדים ומשפחה, ובלי קשר למראה שלהן, נשים שלא משתגעות מכל טרנד חולף, נשים בנות 40 שנראות כמו בנות 40 באמת, ולא כמו ניסיון פאתטי להיראות בגיל הבנות שלהן, נשים שלא מנסות לתקן בצורה נואשת את הטבע, ותוחבות לגופן גומי או מיני חומרים פלסטיים אחרים כדי "להיראות טוב", נשים שלא מתעסקות כל היום במראן החיצוני, איפה הן הנשים האלו? וזה לא שאני נגד טיפוח, או חלילה נגד אופנה או השקעה במראה שלנו, בכל זאת בלוג אופנה אני כותבת, אבל אני בעד זה ממקום של לעשות טוב לעצמי, מה שמזיק לי וגורם לי להתענות ולסבול, לא עושה לי טוב, ואם זה לא עושה לי טוב, איך זה תורם למראה שלי? אני בעד אופנה, יופי, טיפוח ממקום של לעשות מה שטוב לי וממש לא מה שטוב לחברה, ממקום של להישאר נאמנה לעצמי, לאינדיבידואליות שלי. כמובן גם לי, כמו לכולנו יש המון מה לשפר בעניין, אבל אני משתדלת להיות מודעת לזה ופחות ליפול שם, להיות ערנית ולהתמודד. לו רק הינו מתעסקות ומשקיעות בפנימיות שלנו לצד ההתעסקות בחיצוניות, לאיזה גבהים ואיזה שיאים הינו מגיעות.
בקרוב אקדיש לכך פוסט אישי.
בינתיים 10 אימג'ים שיעזרו לנו לעבור את הראשון הראשון הזה...

ראשון, מחשבות, נשיקות,

הגר












ועוד קינוח קטן, אישה קטנה גדולה, לורד בעוד שיר מעולה. מתוך פסקול הסרט "משחקי הרעב"